|
אני רואה, אולי בטעות, בקטע על הסברים מוסרניים, התיחסות מרומזת לדבריי. אני מבקש ממך לשים לב לתאריך יציאת הסרט: 1939. אתה באמת חושב שמה שהיה דחוף להוליווד, עם כל המוגולים ממוצא יהודי שהמציאו אותה, היה שאלת הגזענות והיחס לשחורים בדרום? הסרט גם התקבל בהתלהבות בכל מקום בו הוצג. כלומר גם הקהל הרחב שתף פעולה עם מזימה לפאר את ערכי הדרום? אתה מדבר על עולם שרק אתמול טיפס ועלה מן התהום של מלחמת עולם ובפיו המילים "לא עוד". התהום ההיא בלעה והעלימה את מיטב הנוער של אירופה. והנה לא חלפו אלא 20 שנה והולך ומתברר שלא תהיה ברירה אלא לצעוד שוב בנתיב הדמים כדי להשמיד רשע מוחלט שאין דרך אחרת לעמוד בפניו. לא הזכרתי את ברטראנד ראסל כדי להתקשט ב-name droping. מה שהוליווד מכרה והקהל בכל מקום התחבר אליו, היה הזדהות וסנטימנט עמוק של פאציפיזם ובדלנות (בפרט באמריקה) וחרדה והתנגדות למוראות המלחמה, בצד הכרה שמלחמה עולמית שנייה היא בלתי נמנעת. אני לא מצפה מן השחורים של ארה"ב לאהוב את הסרט שלוקח את המורשת שלהם, ודוחק אותה הצידה, לצורך הצגה ודיון בעניינים אחרים. אבל, אני לא חושב שאנו צריכים לומר אמן, אחרי כל שיגיון ודרישה להעמיד את בעיית הגזענות בראש כל דיון ואת השחורים כקרבן האולטימטיבי של כל מצב ועניין החל מהוליווד ועד הקורונה. אנו כישראלים, דוקא צריכים לדעת טוב יותר,מפני שאנו חיים על פתחו של סכסוך שבו הגזענות תופסת רק חלק שולי מעומק הסכסוך. אם לשחורי ארה"ב, דחוף להסיר את פסליהם של וושינגטון וג'פרסון, אני מציע להם להתחיל בהחלפת שמותיהם של כרים עבדול ג'באר ומוחמד עלי ולסגור את המסגד בניו יורק על שמו של מלקולם x. את העבר אי אפשר לשנות. כדאי לנסות לא לחיות אותו שוב ושוב.
|
|