|
א. זה אחד הקריטריונים ואין כאן עניין של קריטריון נכון. רמת החמצון בדמו של אדם בריא לגמרי בגובה 1500 מ' מעפ"י היא 92% וכאן מגדירים 93% כחולה קשה. מה שהיה בסובטקסט של דברי גליה רהב הוא שבבי"ח שיבא בגובה פני הים מאי נפקא מינא מה רמת החמצון בדמו של יוסיין בולט בלימה בירת פרו. אם יש לך שכיב מקורונה בן 80 ויש לו 93% חמצון, אם אתה רוצה להציל חייו, כדאי שתתיחס אליו כאל חולה קשה מוקדם ככל האפשר. ב. כל התסבוכת הזו יסודה בכך שממשלות ישראל לדורותיהן מגדירות פצועים קשים כפצועים בינוניים ופצועים קריטיים כפצועים קשה. ג. הערכות בעיתונות מדברות על הגדלת מספר החולים הקשים ב-30%, כך שמה שחשד אריק, לגמרי נכון. ד. בתי החולים התחילו להתיחס להגדרה החדשה עוד כאשר היו כ-40 חולים קשים, ולכן השינוי נבלע בתוך הנסיקה של הגל השני. ה. כל אלו, אכן אינם משנים את העובדה שכפי הנראה הגזימו בשיעור חסרי התסמינים או המעיטו ביכולת ההדבקה שלהם ולכן מס' החולים הקשה עוקב פחות או יותר אחר מספר המאובחנים, גם אם חלק יותר גדול מהם הם צעירים או חסרי תסמינים.
|
|