בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 09/07/20 7:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שלתת מרחב יעלה הרבה יותר כסף. המחיר של יום כיף הוא מאות בודדות של שקלים לעובד בשנה. ההבדל בשטח בין אופן ספייס של פעם לבין של היום, אני מעריך אותו בלפחות 2 מטר מרובע לעובד. 2 מטר מרובע עולים בתל אביב כמעט מאתיים שקל לחודש, בשכר דירה למגורים. הייתי מאמין שלעסקים זה עולה לפחות פי שניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים כבר הראו שוב ושוב עד כמה נוראיים ה-open spaces הללו ועד כמה הם פוגעים בתפוקת העובדים. החיסכון הכספי הוא אשליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אבל כמו שאני אומר תמיד, חפש את התמרוץ. כשמי שאחראי על חללי העבודה (תכנון ומשאבי אנוש?) מראה למנהל שהוא חסך השנה חצי מליון שקל על מאה העובדים החדשים, הוא מיד מקבל וי גדול בגליון הערכת המשימות שלו, ההערכה אליו גדלה במקום והתגמול הכענט מיידי בהתאם. זה שבטווח של שנתיים שלוש קדימה זה פוגע בפרודוקטיביות של הפיתוח ובתפוקה? זה גם קשה יותר למדידה ישירה, גם נמרח על פני הרבה יותר רבעונים, וגם מתבטא בסוף אצל מנהל הפיתוח - שזה בכלל לא אותו אחד מהתמרוץ הקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהנסיון שלי: 1. החלטות נדל"ניות מקבל המנכ"ל (או, בחברה גדולה, מנהל הסניף) שהוא זה שבמקרה גם מי שמרגיש את הירידה בתפוקה. 2. מנהלי כח האדם נשפטים כמעט אך ורק על סמך שביעות הרצון של העובדים (ואי העזיבה שלהם) ככה שגם להם יש תמריץ בעובדים מאושרים. 3. מלבד אולי המנכ"ל, כל העובדים, כולל מנהל הפיתוח ומנהל כח האדם, יושבים באופן ספייס, וככל שהעובד בכיר יותר המקום שלו מחורבן יותר1. 4. לכל עובד יש גישה ישירה (ז"א, כל עובד יכול לבקש שיחה 1 על 1) עם המנכ"ל (או מי שמקבל את ההחלטות) ולהגיד לו בדיוק ממה הוא לא מרוצה. ככה שאני לא מבין איך עובד התסריט שלך. 1 אופן ספייס הוא בשביל המנהל - הוא אמור לשבת באמצע ולהרגיש את המורל של כל העובדים בלי ללכת לכל קיוביקל. ככה לפחות זה אמור לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 3 הוא הכי רחוק מהמציאות בכל הפתיל עד כה. בכל החברות שעבדתי, וזה מחמיר עם הזמן כמו שציינתי, המצב לגמרי הפוך ממה שאתה מציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. עבדתי בכמה חברות וזה תמיד היה ככה. יכול להיות שזה עניין של "מזל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו לגבי סעיף 1. א. החסכון הוא מיידי ומדיד , הירידה היא לטווח ארוך. ב. ירידה יחסית למה? הרי שום מנכ"ל לא עבר מיידית ממצב מאד מרווח לצפוף. הרבה פעמים גם יש גידול במספר העובדים והתרחבות תוך כדי הציפוף, כך שמאד קשה להשוות בין שני מצבים זהים, ויש המון פרמטרים שממסכים את זה. ג. כשהתעשייה לרוחבה מסגלת תנאים דומים, לא כל כך פשוט לעובד למצוא מקום אחר בו זה שונה. זה הרי לא הפרמטר היחידי בתנאי עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה זה טווח ארוך? אם במקום בו אני עובד היו מתחילים ל"חסוך" בצורה כזאת הייתי שואל את המנכ"ל מתי עוברים למקום מרווח יותר. אם הוא היה מתחמק, או נותן לי תווך זמן לא סביר, הייתי מתחיל לחפש מקום עבודה חדש. אני בטוח שאני לא היחיד. בימים של לפני הקורונה היה לוקח לי חודש למצוא מקום עבודה חדש. יחד עם חודש הודעה מראש תוך חודשיים מקום העבודה היה מאבד אותי, ויחד איתי, להערכתי, עוד לפחות 30% מהעובדים. חודשיים זה פחות מרבעון, לדעתי זה תווך קצר. ב. ההבדל בין עובד לשולחן לשני עובדים בשולחן הוא לא הבדל שקשה לזהות. מהיתרונות של אופן ספייס, גם כשלא מדובר בשולחן שלך, ברגע שיש שני עובדים שחולקים שולחן איפהשהו תדע את זה. למעשה, ברגע שהתפוסה מתקרבת ל-90% המצב נהיה לא נעים. ג. אני מפקפק אם התעשייה כולה הסתגלה לתנאים דומים (עד עכשיו מה שיש לי זה העדות של הנס, שלא רואה הבדל בין שני אנשים בשולחן לאדם בשולחן, ושלך) - אחרי הכל התעשיה - גם בישראל - מעסיקה אנשים במשרדים ביתיים ובמקומות מאד רחוקים מתל אביב. זה בוודאי לא הפרמטר היחיד בתנאי העבודה, אבל זה פרמטר הכרחי (היית הולך למקום עבודה בלי שירותים? זה לא הפרמטר היחידי, אבל אם הוא לא קיים שאר הפרמטרים לא מעניינים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל המקומות שעבדתי בהם היו מחוץ לתל אביב. רק אומר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |