בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 09/07/20 7:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נראה לי שזאת שאלה כל כך קשה להגדרה, הפונז צירף שתי תמונות, בראשונה רואים את המצב המוכר שלי, שני עובדים יושבים אמנם זה לצד זה, אבל יש לכל אחד משתח עבודה רחב מספיק לחפצים אישיים או שני צגים, בשניה רואים ארבע עובדים יושבים על אותו שולחן ממקודם. זה לא מוכר לי וזה נראה לא נעים על סף הקריפי. נראה לי ש-120 ס"מ (47 אינצ') זה הסטנדרט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה לא קשה מדי להגדרה, רק כדאי להסכים עליה לפני שמתווכחים אם יש או אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בבריטניה, ואני מניח שגם בישראל, חוקים די בורורים בנושא. מתחת ל-60 ש"מ לאדם זה פשוט לא חוקי. המקובל, בטח בחברות תוכנה, הוא לפחות מטר. אני מבין שמבחינת הנס אין הבדל באמת בין חצי מטר לעשר מטר, בגלל זה אני מתחיל לפקפק בעובדה שהתמונה שצירף הפונז באמת מייצגת (משום שעד עכשיו התבססתי על העדות של הנס)... אני אשאל שוב, האמנם זה המצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו ש*שניהם* קריפיים. אחד יותר מהשני, אבל שניהם מיותרים, מפריעים לעבוד ומפיציים מחלות. כל זאת כדי שבעל העסק (יחיה באשליה שהוא) יחסוך כמה שקלים על חשבון העובדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה לא רואה את זה, אבל מבחינתי ההבדל ביניהם מובהק. באחד אי אפשר לעבוד, ועלול לגרום לבעיות נפשיות, והשני לא אידיאלי, אבל יש הבדל... שניהם לא מפיצים מחלות יותר מסידורי משרד אחרים. בעל העסק לא "חוסך" על חשבון העובדים בשום מקרה. זה פשוט לא עובד ככה. היחסים בין מעסיק לבין מועסקים הם יחסים כלכליים בין שני סוכנים עצמאיים. כל צד מנסה למקסם את הרווח שלו (או למזער את ההפסד). במתפרות או בסופרפארם המועסקים הם, למעשה, סוכן שבוי, ולכן בעל העסק יכול להרשות לעצמו לתת להם תנאים מינימליים (שמתבטא במשכורת, בפנסיה, בתנאי עבודה וכו'). במקרה של חברות תוכנה, למועסקים יש הרבה יותר כח מעובדים במתפרות ולמשה גם יותר כח מהמעסיק. לכן, המעסיק נותן למתכנתים תנאים (משכורות, פנסיה, דמי השתלמות, ביטוח בריאות, רכב, חומרה, ימי חופש, אופציות, בונוסים...) שעובדי המתפרות יכלו לחלום עליהם. השאלה שעומדת בפני המעסיק היא לא: "האם להעלות את שכר הדירה ב-100% על חשבון הרווחים לבעלי המניות" אלא "האם להעלות את שכר הדירה ב-100% על חשבון השכר של העובדים". כשמציגים את זה ככה, זאת בכלל לא דילמה של המעסיק, זאת דילמה של המועסקים, וכאן אני חוזר לשאלה שלי: "למה המתכנתים ממשיכים לעבוד בחברות שנותנות להם סידורי משרד כל כך לא נעימים?" אני בטוח שיש גם בישראל מספיק חברות תוכנה שנותנות סידורי משרד נורמליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה המתכנתים ממשיכים לעבוד בחברות שנותנות להם סידורי משרד כל כך לא נעימים?" כי זה עניין תרבותי ובתרבות ענף פיתוח התוכנה1 מקובל ונורמלי לשבת אחד על הכתפיים של השני. כל התרבות האירגונית נעה סביב היותך ניורון ברשת ניורונים שמתפקדים בסינכרון ועדכון תמידי (כל סדר יום העבודה בנוי על הגישה הזאת עם כל קשקושי ה-Agile/Scrum וישיבות הסינכרון הבלתי נגמרות2). ברוב החברות, עובד שידרוש *בשיגרה* זמני עבודה בשקט, בלי הפרעות והרחק מחברי הצוות, בישיבה בנפרד, יחשב ויתויג כ״עוף מוזר״. ההבדלים בין מה שאתה תכנה ״תנאי ישיבה טובים״ לבין מה שאתה תכנה ״תנאי ישיבה רעים״ הוא מספיק קטן כדי לא להיות שיקול עיקרי עבור עובד שצריך לבחור מקום עבודה. אנשים התרגלו שאם השכר שלהם מספיק שמן, אז זה בסדר ונורמלי לסבול מצפיפות. השיחדש של החברה כבר ידאג לתקן אותך שזאת לא צפיפות אלא ״אווירה של משפחה!״. אי הנעימות, הפרעות בלתי פוסקות וחוסר יעילות מסוים - כל אלו לא נרשמים בתודעת המנהלים והעובדים כמשהו לקוי שצריך לתקן אלא כחלק בלתי נפרד מאופי ואתגרי העבודה. משום שזה נהיה נורמה עם בסיס תרבותי, די כולם במשק עובדים ככה (יש הבדלים אבל לא מהותיים). לכן, העובד לא יכול ללכת לעבוד בחברה מתחרה שתציע לו לשבת במשרד ולעבוד כמו, נו, איך קוראים לזה, בנאדם. עובד שינהל משא ומתן על תנאי השכר שלו, יקבל לפחות אוזן קשובה, גם אם הדרישות שלו גבוהות. מפתח אתרים או אפליקציות שיעלה את הדרישה למשרד במהלך המשא ומתן על תנאי העבודה יקבל הרמת גבה מאנשי ה-HR, כתף קרה ו/או בעיטה בישבן עוד במהלך שלבי הראיון. מי הוא חושב שהוא לעזעזל? אצלנו עובדים בשקיפות מלאה, ב-open space ובעבודת צוות! הוא אכן נשמע כישרוני, אבל נראה שהוא לא מסתדר טוב בעבודת צוות או עם אנשים. נשמע כמו red flag. ________________ 1 זה גם מאוד תלוי בסוג המשרה ועד כמה נדירים כישורי העובד. יש הבדל בין איפה ואיך יושיבו חבר׳ה שהם מפתחים בצוות מובייל או ווב לבין המשרד שיקבל האלגוריטמיקאי בכיר (בעל הדוקטורט מסנפורד) שכנראה כן יקבל משרד כדי לעבוד. 2 נתחיל בסטנדאפ מה עשינו. לא לשכוח לעשות סינכרון של מה עושים לפני הצהריים. אופס, פגישת אפיק! נעבור לישיבת עדכון PM ועמידה בזמנים. יאללה Load balancing של ה-Epics עם ראשי הצוותים. אחריו דיילי שמדבר על מה נעשה מחר. כמובן שגם יהיה וויקלי ואולי גם איזה ביי וויקלי של כל הצוותים בשביל הפנאן וכדי לסנכרן בין הפרויקטים. בואו נקשקש את עצמנו לדעת 4 שעות כל יום ונמצא את הזמן לעבוד קצת בין לבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאור מדויק של המציאות שאני מכיר, ועל הדרך הזכיר לי שינוי אחר בתעשיית ההייטק שגם אז נתקל בטיעון "למה המתכנתים ממשיכים לעבוד וגו' " - המעבר ממשכורת רגילה עם שעות נוספות (כנהוג וכחקוק במשק הישראלי) למשכורת גלובלית. השינוי הזה, שהתרחש לפני כעשור וחצי, גרם לדעתי להרעה משמעותית בתנאי ההעסקה של רבים בהייטק, בעיקר בחברות שהאיזון בין העבודה לבית לא היה בראש מעייניהם. גם כאן באתר כבר התלוננתי אי אז על השיטה הזו שעוקפת באיזה טריק כלשהו את מערכת חוקי העבודה הישראלית, וגורמת לכך שעלות שעות העבודה של איש הייטק מעבר למשרה מלאה בחוק מתאפסת. ומאחר והיא מתאפסת, התמרוץ למנהל לדרוש שעות נוספות מהעובדים מוכפל משמעותית. גם אז נטען ש"מי שלא מתאים לו, שילך לעבוד במקום אחר" וראה זה פלא, מאז שהמצב הזה הפך גלובלי (פאן אינטנדד), אין מקום אחר שמתנהג אחרת1 1 כן יש מקומות שעם השינוי הזה עדיין שומרים על איזון עבודה-חיים טוב יותר. אבל אני לא מכיר שום מקום בהייטק כיום שנותן שכר לשעות נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי שמועות שגונבו לאוזניי, בתעשיות הבטחוניות (או לפחות בחלקן) עדיין פועלים עם שעות עבודה מוגדרות היטב, עם החתמת כרטיס, ושעות נוספות בתשלום. אנשים ש''היו שם ויצאו מזה'', שיצא לי לדבר איתם, לא מתגעגעים לזה בכלל, אבל מן הסתם הם לא מדגם מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובד כמהנדס תוכנה כבר למעלה מ-20 שנה ובחברות שונות. מעולם לא עבדתי בקיוביקל, קל וחומר באופן-ספייס. מראש פסלתי כל מקום עבודה פוטנציאלי בראיון הראשון אם ככה נראתה סביבת העבודה של המפתחים שם. מעולם לא ישבתי בחדר עם יותר מ-3 שותפים. רוב חיי המקצועיים ישבתי עם 2 שותפים למשרד ותקופות קצרות עם שותף יחיד או עם שלושה שותפים. כמעט כל חיי המקצועיים אני עובד בשכר גלובלי (נראה לי שמאז 2001) וזה לחלוטין לא גרם לי לעבוד יותר, להיפך, כשעבדתי לפי שעות היה לי תמריץ לעבוד יותר שעות כדי להנות מהתוספת הגדולה על שעות נוספות (125% לראשונות ועד ל-200% מהשעה ה-14, אם אני זוכר נכון). עכשיו, כשאני עובד מהבית, אני מתחיל בדרך כלל סביב 8:15 ומסיים סביב 17:30, עם הפסקה לארוחת צהריים. בשורה התחתונה, עובד פיתוח בהיי-טק שמסכים לעבוד שעות לא מוגבלות בצפיפות בלתי נסבלת יכול לבוא בטענות רק לעצמו. יש מספיק אלטרטנטיבות לעבודה בתנאים גרועים, אולי בשכר פחות גבוה, אבל הוגן והולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השעות הלא מוגבלות אני מסכים - מאז שאני הורה לילדות, הקפדתי יותר ואף עברתי למקום עבודה שבו השעות סבירות מאד, כמו שאתה מתאר. לגבי הקיוביקלס (לא נורא לטעמי) והאופן ספייס (גרוע יותר משמעותית) - לצערי האחרון נוטה להתרחב עוד ועוד ולהקטין את האופציות. אני אכן תקווה שאחד השינויים בעקבות הקורונה יהיה ריווח חללי העבודה ואולי אף הקפדה על חציצה מחד, ואפשור יותר עבודה מהבית מאידך. לגבי האחרון - בתור מי שאוהב לעבוד מהמשרד ולא מהבית, אני מקווה להנות מתופעת הלוואי של השינוי הזה - ירידה בצפיפות העובדים הממוצעת במשרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מעדיף לעבוד מהמשרד, אבל לא כי יותר נוח לי שם, אלא כי אני אוהב כשיש לי חברה בזמן העבודה. למרות שמותר לנו לעבוד מהמשרד, כמעט כולם מעדיפים לעבוד מהבית והמשרדים כמעט ריקים, כך שלא כיף לי לעבוד שם וגם אני עובד מהבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעובד בפיתוח תוכנה יותר מעשרים שנה, אני חושב שאני מכיר את תרבות ענף פיתוח התוכנה. הייתי בחברות שונות במדינות שונות, והסיטואציה שאתה מתאר לא מוכרת לי. יותר מזה, כמעט כל מרואיין שראיינתי בשנים האחרונות שאל אותי במפורש לגבי נוהלי עבודה (סקראם, קאנבן...), מספר ישיבות ו/או שעות עבודה. אני זוכר שכשעבדתי בישראל זה היה אחד מהשאלות ששאלתי עוד לפני הראיון, ופסלתי הרבה חברות בגלל שעות עבודה שנראו לי לא סבירות. בכל החברות בהן הייתי חלק מהגיוס היה המשרד שנחשב ל"נכס" שדואגים שיראה אטרקטיבי למרואיינים (וכפועל יוצא, לעובדים). הייתי גם בהרבה ישיבות על עודף ישיבות, בסופן הוחלט לבטל ישיבות מסויימות, לצמצם אחרות, ולהפוך מספר ישיבות לאופציונליות. אני לא מבין למה להנהלה להתעלם מהרצון של העובדים להיות יעילים יותר, זה נראה לי כמו עוד סימן לחברה לא בריאה ולעובדים שלא מעלים דברים כאלה מול ההנהלה. היתרון היחיד, מלבד המחיר, של אופן ספייס הוא בגלל שהמנהלים הזוטרים יושבים באמצע מה שאמור לחסוך מהם את הצורך לקבל דיווח להם כל חצי דקה, מה שאמור לחסוך את כל הישיבות שתיארת. יש הבדל בין בקשה למשרד פרטי, שבהחלט עלולה להעלות דגלים אדומים, והמחיר שלה באמת משמעותי, לבין דרישה לעבוד על שולחן שלם, שנראית לי טריויאלית ולא אמורה להיות כל כך יקרה. מהדיון הזה נראה לי שההבדל לא ברור לכולם. לא יכול להיות שתרבות העבודה בישראל השתנתה בצורה כל כך קיצונית, והלא יכול להיות שהיא התנתקה מהמקובל בתרבות פיתוח התוכנה בשאר העולם. אחרי הכל, עד לפני כמה חודשים היה מדובר בשוק של עובדים, ורבים מהם היו במשרדים בחו"ל ובוודאי בקשר עם עובדים בחו"ל, הרעיונות האלה: סקראם, אג'ייל, אופן ספייס... הם יבוא של רעיונות מחו"ל, לא יכול להיות שרעיונות אחרים לא יובאו. מה גם, שהישראלים, נראה לי, הרבה פחות ביישנים והרבה יותר ישירים מעובדים במדינות אחרות, אחרי שראיתי סינים ואנגלים מתלוננים על עודף ישיבות לא נראה לי שווקא ישראלים יתביישו להגיד למנכ"ל שיש להם יותר מידי ישיבות. הניחוש שלי, אתם קצת מגזימים במה שנוגע לצפיפות, והיה לכם הרבה חוסר מזל במקומות בהם בחרתם לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצג א' - משרדי וויקס בתל אביב. וגם כאן. מוצג ב' - משרדי צ'ק פוינט. מוצג ג' - משרדי גוגל בישראל. האחרון השתדל ושם רמז למחיצה בגובה עשרים סנטימטר בין העובדים, כאילו זה מה שיעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא רואה הבדל בין זה לזה (שתי תמונות שאתה הבאת)? השני קרוב למה שמוכר לי, לא נעים, אבל חד משמעית לא "אחד על הכתפיים של השני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא הבדל, אבל שלוש התמונות שהבאתי (שאתה בחרת בטובה מביניהן) עדיין מראות על מצב גרוע, וגרוע פי כמה ממה שהכרתי עד לעשור הנוכחי. אז אפשר להיפטר מאיש הקש של התמונה השנייה שלך ולדון בעובדות הכואבות כשלעצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב שונה ממה שהיה נהוג בעבר, בהחלט, לא חלקתי על זה. אבל מה שנטען כאן היה שמדובר על תרבות בה אחד יושב על הכתפיים של השני לכל רוחבו של השוק, ולכן אין לעובדים אפשרות לעבור לחברות בהם המצב שונה, את הטענה הזאת התמונה שלך, אם היא משקפת את המציאות, מפריכה. למיטב הבנתי, העובדות הן שהקיוביקלס לא יחזרו בזמן הקרוב, ובטח שאף אחד לא יעביר את כח העבודה שלו למשרדים פרטיים. גם משהו כזה הולך ונעלם. השוק מתכנס לעבודה מהבית ואופן ספייס. את האחרון אפשר לעשות בלתי נסבל או נסבל, ולהעמיד פנים שנסבל ובלתי נסבל זה אותו הדבר בגלל ששניהם לא אידיאלים זה מוזר בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הפסקה השנייה שלך אנחנו מסכימים על העובדות - שתוך כעשור עברנו ממצב של קיוביקל גבוהי מחיצות שמאפשרים מרחב ופרטיות לאופן ספייס שמקטין מאד את המרחב ומאיין לחלוטין את הפרטיות. זה היה הטיעון העיקרי של הפתיל, ואם כך דיינו. ואפילו לגבי איש הקש, אם נזכיר שהרבה פעמים ביום אכן מפתח נוסף מגיע לשבת יחד עם איש תוכנה למשל ליד המחשב שלו כדי לעבוד יחדיו, אזי בתנאים הנוכחיים הוא מיד מפריע גם לשלושה מפתחים נוספים בסביבה הקרובה, שהשיחה הזו מעניינת אותם כשלג דאשתקד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי המזל - עבדתי במקומות מצוינים, ואם לא שמת לב, ציינתי בבירור שמהפכת ה'צופף כפי יכולתך' היא מנהג מגונה שהתפתח רק בעשור הנוכחי, והקריירה שלי, לא נעים להודות, משתרעת על כמה כאלה ועד העשור הנוכחי תנאי המרחב העבודתי שלי היו טובים בהרבה מהנוכחיים. גם כשמשכורתי היתה חצי מהיום, למרבה ההפתעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני בשוק התוכנה יותר מ 20 שנה ועבדתי במקומות שונים בארץ ובחברות בסדרי גודל שונים - מתאגידים אמריקנים ועד סטארטאפים של שלושה אנשים (וכל מה שביניהם בספקטרום). התחושה שלי היא שאנחנו עלולים לעמוד באותו חדר, כל אחד יתאר את מה שהוא רואה וגם אז העדויות יסתרו אחת את השניה לחלוטין. לכן אני חושב שאפשר לסיים בזאת. אתה מתאר איזשהו עולם אלטרנטיבי שלי הוא נראה לגמרי דמיוני ומנותק מהמציאות ולכן אין לי מה להוסיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לצערי יש מקומות שבהם גם אלגוריתמאים בכירים לא מקבלים משרד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |