 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להתיחס לכניעה של הנסחטים כאל עבירה פלילית. פחות חמורה מעבירות אחרות, כנראה, אבל להכנע לעבריין שסוחט ממך מליונים ולא להתקשר מיד לשלטון החוק צריך להגמר בסנקציות המופעלות גם נגדך. קנס כספי גבוה, למשל. ההרתעה צריכה להיות כפולה - גם להרתיע את הסוחט וגם את הנסחט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שכמו שעבירת השוחד לא מתקיימת בלי שני צדדים שמשתפים פעולה, כך גם עבירת הסחיטה. אלא שבעבירת הסחיטה הנסחט משתף פעולה על כרחו, בנסיונו להגן על דברים שחשובים לו יותר מסכום הכופר. כאשר הנסחט הוא אדם, זה לא הגון להשית עליו עונש בנוסף לכופר ששילם, אבל אם המדינה תופסת את הסחטן לדעתי יש לה הצדקה מוסרית לחלט את הכופר. כאשר הנסחט הוא גוף עסקי או ציבורי זה סיפור יותר מעניין. אני בעד להעניש אותם על שיתוף פעולה עם פושעים. הבעיה היא שהטלת אחריות אישית על ההנהלה הולכת ופסה מן העולם. אני אזכיר את הבנקאים במשבר 2008 ואת BP במשבר דליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה. סעיף 2. בתגובה 656621 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה אפשרית נוספת לאיסור על היסחטות היא הגנתה על הנסחט העומד בפרץ מפני תביעות הניזוקים מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילטון החוק עצמו נוהג להכנע לסחיטות. מבצע אנטבה הוא לא הסיום הטיפוסי לאירועים כאלו. האינטרס הכללי הוא אכן לא להכנע לסחיטה. זה אידיאל שקשה לעמוד בו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |