|
ענית תשובה כהלכתה לדברי ab. הבעיה שלי אתך היא שהעברת את המטוטלת לצד השני של ה"הכחשה". ab מסדר לעצמו את העולם ע"י הטלת האשמה על ה"הם" והמצאת מציאות וירטואלית ש"תעניש" את ה"הם" על חטאיהם. הוא רק שוכח שאפידמיה אינה מכירה במושגים של אשמה/שכר/עונש. האשמת החרדים/ערבים נכון לעכשיו נראית לי מפוקפקת וגם אם היא במקרה נכונה היא לא פרודוקטיבית. אין מדובר בזדון או פרימיטיביות, אלא באנשים שאורחות חייהם הנורמליים התגלו כמסוכנים בעת מגיפה מדבקת. משפחות גדולות עם הרבה ילדים שנקודות השיא במהלך חייהם מוגדרות מבחינה אפידמיולוגית כהתקהלויות מסוכנות הן מועדות להדבקה גם אם אינן חרדיות או ערביות. אתה לוקח את הכדור ובועט אותו לצד השני של המגרש. מאחר והרשויות מטורללות וחסרות משילות, "אכול ושתה כי מחר מישהו אחר ימות". העובדות מלמדות שיש הבדלים גדולים מאד מבחינת תחלואה ותמותה בין מקומות וזמנים שונים. וסביר מאד שלהתנהגות האישית של כל פרט יש קשר לכך. אני מאמין שהקורונה אינה אלא אפיזודה המאפיינת את החיים בעידן האקלימי החדש. נראה לי שהניסיון ברמת הפרט לגבש מערכת של עשה ואל תעשה היא דבר לגיטימי וחשוב ויש לו השלכות על שרידות הפרט בדיוק כמו התעמלות, דיאטה ואויר נקי. הגישה שלך אינה משאירה שום מקום להתנהגות כזו שתוכל לכנותה פריק קונטרול, אבל לא תוכל לגנות אותה כפי שאינך יכול לגנות אדם בגלל שהוא ערבי. התגובה של ab היא בעייתית. אני חושב שיש כרגע בעיה אתית הנוגעת בפרט לקבוצות סיכון. ברור לחלוטין שרוב האנושות נמצא כרגע בשלב ההכחשה וחולם על חזל"ש שהיא "יקיצה" למציאות שהיתה ואינה עוד. הציבור גם דבק בנורמות שהיו ואולי אינן יפות לשעה החדשה. הנורמות הללו אינן מאשרות סירוב למגע עם אוכלוסיות שאורחות חייהן הופכות אותן למסוכנות. מותר לי למשל להימנע מהגשת סיוע לאדם החולה בקורונה, אבל אסור לי לסרב לחלק מזון בבני ברק. מבחינת ab, החרדים גרמו למצב הזה ולכן הסירוב הוא צודק ועמדת השלטון היא זדונית ומרושעת. וזה בודאי רחוק מן המציאות. אין כאן בכלל שאלה של אשמת החרדים/ערבים. אלא שאלת הסמכות לחייב מישהו לסכן עצמו. אתה לעומתו שולף את ה"הכחשה" ההפוכה. לטענתך כל המצב הזה כלל אינו קיים. סיכון הקורונה הוא רנדומלי לחלוטין ואין שום דבר שהפרט יכול לעשות בנידון. השאלה שצריך להפנות כלפיך היא אם המציאות מתאימה עובדתית להנחת המוצא שלך.
|
|