בתשובה למיכאל, 22/07/00 16:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום מיכאל, אני חד''שניק סוציאליסט-מרקסיסט. לדעתי, שכחת שבאינטרנציונל ישנן גם השורות ''את עולמנו אז נקימה'' ''עם האינטרנציונל יאור ישגב אדם'' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואין מי שישמע מילים מרגשות אלו ולא ימחה דמעה. בערבות סיביר, במרתפי הנ.ק.ו.ו.ד, בחופי קובה, בחדרי השטאזי ואפילו במקומות מפותחים כמו סין. כל מקום אשר דת הקומוניזים הגיע, אשר בו נעלם עולמית הסבל, כל מקום בו ישרר אך טוב יכולים התושבים פעם בשנה להגיר דמעה נוסטלגית, דמעה שיש בה גם מעט שותפות בצערם של אותם אומללים שטרם פקדה אותם בשורת הקומוניזים, דמעה על שאלו שבזכותם הגענו עד הלום מנהיגים נערצים כסטאלין ומאו-צ'ה-טונג, שחסכו מפיתם לתקנת עולם חדש זה, אינם איתנו כדי לחזות בהתגשמות חזונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, משה, האם תהיה לנו הזדמנות לראות את ההזדהות המרגשת הזאת שלך גם כלפי אסירים במרתפי השב"כ או קורבנות עונש-המוות האמריקאי? או אפילו אסירים פשוטים בבתי-כלא ישראלים, אבל לא מהסוג של דרעי, ויצמן וביבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני בעד עונש מוות. יש אנשים שטוב לעולם ולהם אם ימותו בהקדם, אני לא מכיר דוגמאות ספציפיות ולא אוכל לשפוט פרטנית כל הוצאה להורג אמריקאית אולם ברור שאין מקום להשוות בין 10 מליון רוסיים שנרצחו *סתם* על יד סטאלין לתופעה זו. לגבי השב"כ, יתכן שנסחפו פה ושם אבל עינויים על מנת להוציא מידע שיחסוך בחיי אנשינו הוא דבר מצויין, לא זו המציאות בקרב נרצחי ומעוני המשטרים הקומוניסטיים האיומים שידענו. ובטח ובטח אין מקום להשוואת תנאי המחלקה ראשונה בבתי הכלא המשופרים שלנו אל קצבת קלוריות של מחנה עבודה רוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר דוגמא ספציפית: ברוך גולדשטיין אם היה נשאר בחיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |