בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/06/02 0:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשר לפיגועים שהיו בתקופת נתניהו, איני יודע מדוע לשיטתך אתה מזכיר אותם. הרי נתניהו לקח על עצמו להמשיך בתהליך אוסלו, ביצע את הסכם חברון והפעימה הראשונה וגם חתם על הסכמי המשך. (על החלק שבו הצליח בדרך מסוימת לבלום את הטרור כתבתי במאמרי ''לנתניהו נגמר הקסם'', שם הסברתי שהפטנט שלו לא היה יכול להחזיק מעמד לאורך זמן.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על תשכח שנתניהו הצליח לבלום את הטרור בזכות שיתוף הפעולה של עראפת (מה שאכן לא היה בתקופות רבין ופרס), מה שמראה שפעם היה לנו פרטנר לשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ויכוח על כך שערפאת (שבעצם מיצג את רצון הציבור שהוא מנהיגו) שולט באלימות. הוא זה שפותח בה והוא זה שבולם אותה. אני גם חושב ש ''שיתוף הפעולה'' אינו מתבטא במלחמה של ערפאת בחמס אלא בהסכמה ביניהם. גם הפיגועים בתקופת רבין לא באו בגלל שהיו ''אויבי שלום'' אלא בגלל רשות בלתי פומבית של ערפאת שהעריך שהפיגועים לא יעצרו את מסירת השטחים לידיו בגלל להיטות השלטון של אז למוסרם לו (והוא צדק. זו עובדה.) לעומת זה נתניהו הצליח להשיג שיתוף פעולה לאחר הסמי וואי (ואת זאת הסברתי במאמר ''לנתניהו נגמר הקסם''), ע''י זה שעצר את ההסכמים והתנה אותם בהדדיות. הפלשתינים שרצו במימוש ''המתנות'' עצרו זמנית את הפיגועים עד שהפעימה השנייה הושלמה בתקופת ברק, ושוב לא היה להם אינטרס לשמור על השקט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |