 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאחר ונראה לי שתגובה חזקה של מערכת החיסון שמסכנת את הגוף היא די נפוצה - מתינוק שחומו עולה ל-41 מעלות ועד שלל מחלות אוטו-אימוניות שנפוצות למדי באוכלוסיה - אזי הנחת היסוד המוסתרת שלך לפיה מערכת החיסון בדרך כלל מכווננת היטב ודוקא בקורונה מחליטה החלטות חזקות מדי, נראית קצת לא מבוססת. והרי אפילו כאן לאחרונה לא הצלחנו להבין האם אמנם חום גבוה במחלה עוזר או מזיק, ואם זה כל כך לא ברור, אזי חום גבוה הוא תגובת היתר הכי נפוצה של המערכת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לא דווקא בקורונה, זה מוכר ממחלות אחרות. ויש משהו מיוחד בסערה הזו בהשוואה לתגובות-יתר חיסוניות אחרות: היא תוקפת את כל אברי הגוף, ובעוצמה. לפחות התיאור להדיוטות הוא לא של מנגנון שיורה קצת גבוה מדי או קצת נמוך מדי או קצת יותר מדי (כמו חום, במידה המעטה שאנחנו מבינים אותו, ואולי חלק מהמחלות האוטו-אימונות), אלא דומה לחייל שאחרי שהוא שומע מספיק יריות פוגעות בנגמ"ש מבחוץ מתחיל לרסס בתוכו כמו משוגע. (דווקא התנהגות כזו אצל חייל אפשר לנחש, אבל דרך מנגנונים פסיכולוגיים מסובכים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובת היתר של המערכת החיסונית הנפוצה ביותר היא האלרגיה. ניפגשתי אישית באלרגיה כתוצאה מחשיפה של העור שלי לחומר מסויים ומייד התפתחה תגובה תת עורית חריפה מאוד באיזור החשיפה שמזכירה לי את התיאורים שיש לגבי התגובה בריאות של חולי קורונה. תוך כ- 12 שעות ממועד חשיפת העור שלי לחומר האלרגני נוצרה נפיחות גדולה בעור, באיזור החשיפה וסביבתו, לאחר מכן נוצרו שם שלפוחיות ובהן נוזל צורב מאוד, העור בחלקו התקלף . לאחר מכן היו הפרשות תת עוריות צורבות בקצות האצבעות שלי, נוצרו שלפוחיות עם קילופי עור בקצות האצבעות. לאחר כשבוע החלה הרגעה והצטלקות העור בשני המקומות שבהם היו ההתנפחויות ושלפוחיות הצורבות. אם לעשות ספקולציה — כאשר הקורונה תוקפת את הריאות נוצרת תגובה אלרגית של הריאות , שכוללת הפרשת חומרים צורבים שהגוף מפריש נגד האיום הזיהומי. החומרים הצורבים תוקפים את ריקמת הריאות והורסים חלק מריקמת הריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאוץ'. שלא תדע סער! רק הערה, סערת הציטוקינים פוגעת לא רק בריאות אלא בכל אברי הגוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי , אם כי לא בפירוש, שבהמשך לחשיפה וההדלקת הראשונית (שהייתה בקרקפת שנחשף לחומר הארור) התפתחה דלקת אלרגית מישנית בקצות אצבעות (של הידיים). לפיכך נראה כאילו חומרי החיסון של הגוף נעים בגוף (אולי נעים עם זרם הדם, אולי נעים עם מערכת הפלזמה, אין לי מושג מה ואיך אבל לכאורה יש איזו שהיא זרימה). אין לי מושג למה דווקא קצות האצבעות ניפגעים בדלקת המישנית. באיברים אחרים קרובים, למשל בחלקי פנים שאינם קרקפת, לא הייתה דלקת אלרגית מישנית . כל התהליך הזה חזר בעיקביות, כי השתטיתי וחשבתי שאני ארפא את עצמי מאלרגיה לחומר הארור אם אחזור מספר פעמים על החשיפה. חשיפה כזו הייתה משהו בין 5 ל- 10 פעמים, לא זוכר בדיוק כמה פעמים. לא עזרה החזרה. לבסוף ניכנעתי, היום אני נימנע בקנאות לחשיפה לחומר האלרגני. לפחות סיפקתי את הסקרנות שלי מבחינת ניסוי עם אלרגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דלקת בקצות האצבעות- איברים שיש אליהם זרימת דם חלשה יותר (אזניים, לדוגמה) פגיעים יותר לדלקת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |