בתשובה לאריק, 08/05/20 11:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד ה'מה אם' שאני משחק ביני לבין עצמי, הוא מה היו אומרים כל מצביעי ותומכי נתניהו גם לאחר שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אם במקום זאת היה נאשם בתקיפה מינית או אונס1. והרי מבחינה משפטית אין הבדל מבחינת החוק שמאפשר לו להישאר בכהונתו ולהקים ממשלה כעת (ומהשבוע אפילו עם גיבוי של בג"ץ2). משום מה יש לי הרגשה שאצל חלקם זה היה בכל זאת מרעיד משהו עמוק בלב. 1 זה לא יהיה שיא, כבר היה לנו כזה נשיא. 2 כנראה ה'חונטה' החלשה בהיסטוריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול. בתקיפה מינית או אונס, יש קורבן שהוא פרט (או מספר פרטים אם מדובר באנס סדרתי). הקורבן זכאי לכך שמי שפשע נגדו יובא לדין וייענש על מעשיו. לא עניינו אם אותו נאשם פעל רבות למען הציבור לפני ואחרי כן. זה רק טיעון לעונש אחרי ההרשעה. לעומת זאת, בתיקים (התפורים בגסות) האמורים, מדובר כביכול בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים - הקורבן (כביכול) הוא הציבור כולו, ולכן זכותו של ה"קורבן" - הציבור - להחליט בעצמו אם אכן הוא מרגיש "נפגע" בעבירות אלו. כך למשל, רבים בציבור (ואני בתוכם) חושבים (על פי תמלולי השיחות שפורסמו בתקשורת בין נתניהו ונוני מוזס) הפוך משי ניצן, שלא מדובר בעסקת שוחד בין מו"ל עיתון לבין פוליטיקאי, אלא נסיון סחיטה באיומים של מו"ל (שהוא עבריין סדרתי, דרך אגב, שאצלו סיקור שלילי הוא כלי רב שנים לשלוט בפוליטקאים מכל המפלגות לטובת האינטרסים העסקיים שלו), ושהפוליטיקאי הוא הקרבן בעניין זה, ושכל "חטאו" הוא בנסיון להתגונן מפני נסיונות סחיטה אלה. נהפוך הוא - נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים היחידים שלא נכנעו למוזס אלא ניסו להילחם בו. להזכירך נתניהו פירק את ממשלתו שלו רק כדי לא להעביר את חוק "ישראל היום" שנוני לחץ לקבל. יתר על כן, בוא נניח שנתניהו כן היה מוכן לקבל את ה"שוחד" הזה (הפחתת התקשורת העויינת כלפיו מ10 ל7, כן?) ולעזור לנוני להעביר את חוק "ישראל היום", הרי שקרבן העבירה - הציבור עצמו, רשאי לשקול את חטאיו של נתניהו אל מול זכויותיו כאיש ציבור לאורך השנים, ולהחליט אם חטאיו או זכויותיו מכריעות את הכף מבחינה ציבורית (בנפרד מהשאלה המשפטית, שתוכרע בבית משפט, כאחד האדם), ואף לשקול האם כף המאזניים של נתניהו נוטה יותר או פחות מאשר זו של ראשי המפלגות האחרים (גנץ והמימד החמישי, אשכנזי ופרשות שמן והרפז, לפיד שקיבל לא רק סיקור חיובי אמיתי אלא כסף ממש, הן מנוני והן ממילצ'ן, וליברמן שהורשע בתקיפת קטין). כפי שמערכת אכיפת החוק מתנגדת להביא את השאלה המשפטית להכרעת הציבור, כך לא מביאים את השאלה הציבורית להכרעת המשפטנים. לבסוף, גם אם ננטרל לגמרי את העניין הפוליטי, הרי אנחנו מכירים את מערכת המשפט הישראלית. משפטים פליליים אורכים שנים ארוכות, בוודאי ובוודאי בתיק שיש בו מעל 300 עדי תביעה. מי יפצה את הציבור הישראלי אם המערכת המשפטית תמנע מהאיש שהוא רוצה שיעמוד בראש הממשלה לעשות כן במשך 5 שנים, אם בסופן הוא יזוכה, כפי שזוכו רפול, נאמן וקהלני? לא בכדי קבע המחוקק (ורק להזכיר, בין מנסחי החוק היו ט. לפיד. י. שריד, צ. לבני וא. רובינשטיין) שרק הרשעה חלוטה מונעת מאדם את הזכות להיבחר לראשות הממשלה. זה לא חוק יבש, זה ביטוי מזוקק לנורמה שנקבעה בתום דיון ציבורי שקול, מבלי שאיש ציבור ספציפי עמד מול עיני המחוקק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאת חושבת על תוקף ההאשמות נגד נתניהו לא רלוונטי. וגם לא מה שאני חושב. זאת מאחר וטיב ההאשמות וסבירותן לא מהווה או היווה גורם בהחלטה המשפטית האם ראוי שחבר הכנסת נתניהו יוכל להרכיב ממשלה. מה שהיווה ומהווה גורם, זה שעל פי ה(לקונה ב)חוק, יש שטח אפור שלא מכריע האם מואשם בפלילים חמורים (ולא משנה כאן אם זה אונס או שוחד) יכול לכהן כראש ממשלה, ובג"ץ פסק שהוא יכול. על כן, להבנתי, בג"ץ גם אישר שלו האישום היה באונס, עדיין יכול היה נתניהו להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה. לא כשר, למרבה התמיהה הנורמטיבית, אבל כראש ממשלה כן. וזאת למרות שהוא בעצם כבר לא ראש ממשלה מתוקף בחירת הציבור מזה כשנה וחודש. שאלתי היתה - וכאן היא מופנית אלייך - האם לדעתך היה ראוי שנאשם באונס ירכיב ממשלה בישראל. אם תאבדי בסבך המילים בתגובתי - השאלה הזו היא עיקר הטיעון. השאר זה פרטים טכניים. הנקודה שהציבור הוא לכאורה הנפגע היא כיוון מעניין (אני מודה), אבל מולה יש לי שתי תשובות: א. לו זה היה אונס, אבל הנאנסת היתה מופיעה ומצהירה במהדורת החדשות שמבחינתה נתניהו יכול לכהן - לא נראה לי שזה היה עומד לזכותו בבית משפט. בית המשפט היה ממשיך לשפוט אותו באותה מידה. ב. בעצם כאן זה דומה למצב של הרבה נאנסות (הציבור), אבל חלקן חושב שנצניהו יכול לכהן. עדיין, מתוך 10 נאנסות שנפגעו, חמש או ארבע עדיין מצהירות שהפגיעה בהן חמורה והן רוצות להמשיך לתבוע את עלבונן. לא נראה לי גם כאן שהמשפט היה מתבטל כי נוצרו רק ארבע נאנסות מתוך עשר. ובאשר ל"מה יעשה הציבור הישראלי אם החוק יקבע שמי שהוא רוצה שראש הממשלה לא קביל לכהן"? א. מה שהוא עושה כשמדובר בשר. יקבל עליו את הדין. ב. בישראל אין בחירה ישירה. הבחירה היא במפלגה. מי שחושב שהליכוד - מפלגה עתירת זכויות בהיסטוריה שלנו - ראויה להוביל את המדינה ולהעמיד ראש ממשלה, אמור לתת אמון גם באיש אחר מבכיריה שיוביל אותה. לו חוק הבחירה הישירה היה תקף, זה היה ענין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום לקונה ושום שטח אפור בחוק. לא לגבי ראש ממשלה (שיכול לכהן עד הרשעה חלוטה) ולא לגבי שר (שיכול לכהן עד להרשעה). העובדה שבג"צ, בחוסר יושר מובהק, התעלם מהחוק הכתוב והמפורש ופסק כאילו הלכת דרעי-פנחסי עדיין תקפה, מעידה על שחיתותם של השופטים ולא על כך ש"יש לקונה". אתה מידרדר שוב לחוסר יושר אינטלקטואלי וחבל שכך. הנה לשון חוק יסוד הממשלה באשר לכשירותם של השרים: 6. (א) לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. (ב) לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים בסעיף 7 לחוק-יסוד: הכנסת, אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק. (ג) (1) לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון. (2) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. (ד) לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. (ה) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" - כהגדרתה בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת. ודוק: מי שהורשע בעבירה ונדון לעונש מאסר, שחור על גבי לבן. לא מי שנאשם, לא מי שזוכה, לא מי שעניינו הסתיים ב"אי הרשעה" (יש דבר כזה), לא מי שהורשע וקיבל קנס, לא מי שהורשע וקיבל עבודות שירות, אלא אך ורק מי שהורשע ונידון לעונש מאסר. והנה לשון חוק יסוד הממשלה באשר להפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה: 18. (א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. (ב) בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת. (ג) ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניהן. (ד) לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. (ה) הוראות סעיפים 42א ו-42ב לחוק-יסוד: הכנסת, לא יחולו על ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא ענית על השאלה העיקרית שלי. ממילא מה שאת אומרת לא רלבנטי לא לה ולא למה שכתבתי. ממילא בג''ץ פסק כפי שפסק. אם תרצי לענות, יהיה יותר מעניין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |