|
||||
|
||||
הפעם ממש הפתעת אותי בהבחנתך. נניח אפילו שמניעיי הם אך ורק טובת עצמי. אז מה? אין לי ילדים ונכדים שאני אמור לדאוג להם? |
|
||||
|
||||
אז כלום. אין לי שום ביקורת עליך. אתה חושש, וזה מובן. |
|
||||
|
||||
אתה אומר "לא כלום", ואחר כך חוזר על הבחנתך חסרת השחר. במשבר הזה החשש שאני או רעייתי נדבק היה הקטן שבדאגותיי. במוצקין נדבקו 12 שרובם כבר החלימו. . . אם כבר מדברים על חשש אישי, דווקא הצניחה העצומה תוך ימים ספורים בחסחונותי בתחילת המשבר הדאיגה אותי, כי לא היה לי מושג אם הדבר הזה ייעצר ואיך, והרגעתי את עצמי שמדובר רק בכסף, ומה הוא לעומת האסון הכללי שאולי עומד לפקוד אותנו. אבל, תודה לאל, בסופו של דבר הכל הסתדר. לבינתיים. . . |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה לא מקרה שהפונז רואה בעוצמה גדולה יותר ממך את המחיר הכלכלי של הסגר. ההוויה קובעת את ההכרה. |
|
||||
|
||||
אמרת זאת מספר פעמים, ואני אמרתי אותו מספר פעמים שזה לא נכון. אז נמשיך בכך עד שלמישהו מאתנו ימאס? |
|
||||
|
||||
טפו טפו טפו, כרגע1 זה לא הקושי הכי מעיק עלי ועל משפחתי (מעבר לזה שעצם השמירה על פרודוקטיביות כלשהיא בתוך אילוצי המצב יכולה להיחשב כמחיר כלכלי). אם אתרי האינטרנט היו אומרים שזה עולה עשרה מיליארד ולא מאה, לא הייתי מתווכח. 1 גם הבורסות התאוששו יפה בינתיים, הרבה יותר מ-2008. אולי הן יודעות משהו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |