בתשובה לתשע נשמות, 04/05/20 23:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח שחוק יסוד החקיקה שיכלול את השריון הכללי הזה יעבור ברוב של 80 לפחות, אז זה נראה סביר, לא? המנגנון נמצא בחוקי היסוד. אם כבר, המחוקקים יצטרכו להוציא מחוקי היסוד את כל מה שאסור שיהיה משוריין (לדוגמה: מספר השרים בממשלה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח מאד אם היה אפשר להעביר חוק יסוד כזה ברוב של שמונים ח"כים. זה היה מלמד שעדיין יש לנו את היכולת לקיים פוליטיקה של הסכמות והתפשרות הדדית ולא רק פוליטיקה של כיפופי ידיים וכוחנות. זה היה יכול להיות גם בסיס טוב לכינונה של חוקה - גם החוקה האמריקאית התחילה כמנגנון לקביעת כללי המשחק. זכויות האזרח נוספו אליה רק במסגרת התיקונים. אבל לצערי כרגע לא נראה שזה הכיוון. המו"מ הקואליציוני הנוכחי רק מדגים עד כמה אנחנו רחוקים ממצב של הסכמות על כללי משחק; לצורך פתרון לקוניונקטורה מקרית ורגעית מחליטים לשנות חוקי יסוד על ימין ועל שמאל, וכל נוהג ותיק שסימל איזושהי הסכמה ג'נטלמנית (כמו ראשות ועדות וחברות במינוי שופטים לאופוזיציה) ולא היה מעוגן בחוק פשוט נדרס. הם לא התביישו גם להסביר לבית המשפט העליון שאין להם בכלל אופוזיציה כי היא חלק מהקואליציה... שיא ההשתנה מהמקפצה הוא הנורבגי המדלג (רק לי זה נשמע כמו זן של דרקון מספרי הארי פוטר?), שפוגע לא רק ביחס בין האופוזיציה לקואליציה אלא רומס את הקשר בין ההצבעה לבין רשימת הנבחרים לכנסת - יסוד היסודות של אמון הציבור בדמוקרטיה. העובדה שהדבר הזה הוא יוזמה של כחול לבן מעידה על כך שאין ליחס את ההשחתה לצד אחד בלבד. מה שמדאיג אותי עוד יותר הוא שאני מקבל תחושה שהלכי הרוח האלה לא מוגבלים למערכת הפוליטית. הם משקפים חברה שאיבדה את הכוח וגם את הרצון להסכים על משהו. זה לא קורה רק כאן, המנהיגים הפופוליסטיים בכל העולם משקפים מגמות כאלה וגם מטפחים אותן, זו רוח הזמן - אבל אין כוחות שיילחמו בהן. לפני הבחירות תהיתי (חשבתי שכתבתי זאת גם כאן אבל אני לא מוצא) מדוע אף גורם במערכת הפוליטית לא מנסה לסחוף קולות באמצעות הבטחה שאם הוא ייבחר הוא יגיע להסכמות על שינויי חקיקה שימנעו מצב של בחירות חוזרות ונשנות. המסקנה שלי היתה שכנראה אף אחד לא מזהה רצון כזה בציבור שלו. לא רוצים להסכים, רוצים לנצח. בדומה לזה, אני לא רואה אף אחד שחושב שהוא ישיג קולות אם הוא ידבר על פוליטיקה של הסכמות ושיתופי פעולה בפתרון בעיות המדינה, אם הוא יבהיר לציבור שגם המחנה השני רוצה בטובת המדינה והוא יהיה מעונין לשתף אותם בהחלטות. הם מאמינים, וכנראה בצדק, שהדרך להיבחר היא באמצעות דמוניזציה של הצד השני. התהליך הזה מטריד מהרבה בחינות יותר מהשאלה של מה ההחלטות שתתקבלנה בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים במאה אחוז. ולאור המצב המתואר השאלה היא מה אני עושה עם הפתק שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה פעם בדיחה נושנה על איך לבצע ניקוי אישי כשברשותך ריבוע אחד בלבד של נייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקפל פעמיים ולחתוך את הפינה (ולשמור את החתיכה הקטנה לסוף)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להשיג מספיק חתימות וכסף ולהקים מפלגה משלך. מצטער על התשובה המבאסת.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא יעבור את אחוז החסימה, אני מהמר שהוא יצטרף לקואליציה של ביבי כי ״אפשר להשפיע רק מבפנים״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה תסכים. כשאתה שואל מה אני עושה עם הפתק אתה מניח שהמפלגות הן דבר קבוע ואתה רק בוחר באמצעות הפתק. זה לא מדויק. המפלגות משתדלות להתאים את עצמן לבוחרים. אם אתה פעיל במסגרת מפלגה מסוימת אתה יכול לנסות להשפיע עליה, להקים או לחפש חוג פנימי שקרוב לדעות האלה, לשוחח עם המנהיגים. אם אתה לא פעיל במסגרת מפלגה אתה יכול להשפיע באמצעים העומדים לרשותך: פעילות ברשתות החברתיות, עצומות, פוסטים בדפי הפייסבוק של פוליטיקאים... לכל פעולה שאתה עושה יש השלכות מסוימות. לפוסטים שאתה משתף או לא, למה שאתה מקבל כלגיטימי בשיחות מסדרון בעבודה ובדיונים באייל, כל דבר. אם אדם שמשמין יכול לגרום לחברים של החברים שלו להשמין אז גם אדם שמביע את דעותיו בפומבי יכול להשפיע על חברים של חברים שהוא מעולם לא פגש. קשה להניח שההשפעה האישית שלך תשנה את פני המדינה, אבל גם לו היתה רצה מפלגת החלומות שלך הקול הבודד לא היה משנה אותה. לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |