בתשובה לשוקי שמאל, 22/04/20 20:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע אם אתה מתייחס כאן למאמר הפותח או גם להודעה 717167 שבאה להסביר למה אני לא רואה את מעשהו של ריבלין רק בקשר לאי מילוי הוראות החוק אלא כסממן של משהו מהותי ומטריד בתפיסת התפקיד שלו. ברור שלא הצלחתי לשכנע אותך, וכנראה גם את רוב הקוראים האחרים. בפייסבוק, למשל, רוב המגיבים מקבלים את התנצלותו ואפילו משבחים אותו על שהתנצל. לפני שאני מודה לכם על הבמה שהעמדתם לרשותי ומסיים את מעורבותי בדיון, אנסה שוב להבהיר יותר את עמדתי: אני מאוכזב מביבי, ליצמן, גלנט ודומיהם על זה שכאשר עמדה בפניהם הבחירה הם בחרו לא לציית לאותן הוראות שהם עצמם הטילו על הציבור. אני מאוכזב מריבלין שבעתיים על עצם כך שהוא הרגיש שעומדת בפניו בחירה. אותו "נאום" שהצעתי במציאות החלופית, כמובן כדוגמה ולא כלשונו, היה אמור להיות התגובה היחידה שעלתה בכלל בדעתו של נשיא המדינה ברגע שהוטלו ההגבלות על ליל הסדר, לנוכח המציאות הטראגית של הזקנים בבתי האבות שהיתה ידועה לכל. תודה על תשומת הלב ועל הדגים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי למאמר הפותח. בקריאה שנייה שמתי לב שבעצם הלבשתי עליך את המרמור והרוגז שאני חש על ''בגידת ההנהגה'' ולכן פספסתי את לב הדברים איתו אני דוקא מסכים. נראה שנשיאנו החביב פספס הזדמנות לתפוס עמדה של מנהיגות ושל סמכות חברתית-מוסרית. מנהיגים אינם נבחנים בקיום ההוראות שהם עצמם מוציאים. זה מובן מאליו. אם הם נכשלים בכך הם סתם נוכלים קטנים. מנהיגים נבחנים בכך שהם מתייצבים בעת משבר ומצביעים על הצרכים והקרבנות הנדרשים. כנראה שפספסתי זאת משום שאיני מחזיק מריבלין חכם גדול וכמעט שאין לי ציפיות או דרישות ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטתך, ריבלין 'פספס' עשרות הזדמנויות בשנתיים האחרונות לומר אמירה ערכית משמעותית כלשהי מלבד חזרה על מנטרת האחדות הנואלת. וברוך השם, המציאות זימנה לו מספיק אירועים שראוי היה להגיב עליהם. המסקנה שלי היא שבעצם, בדרכו הכה רכה וחלבית, הוא סוס טרויאני של נתניהו במשכן הנשיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |