בתשובה להפונז, 01/04/20 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה טוען שיש יותר אקשן ברשות המבצעת, ואני לא מתווכח איתך. גם נשיא בית המשפט העליון לא יוצא למלחמות. לרשויות השונות יש תפקידים שונים ותחומי אחריות שונים, אבל הן שוות מעמד. הרי השרשור הנוכחי ראשיתו בהבחנה שהבאת אתה בעצמך, לפיה יש ליו"ר הכנסת כוח רב בכל הקשור לחקיקה. אבל מה הבעיה ומה הפליאה? ברור שבידי שלושת העומדים בראש שלושת הרשויות יש כוח רב, בהתאמה לתחומי האחריות של כל אחת מהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מאיתנו מכיר החלטות חשובות של בית המשפט לדורותיו, כןלל שמות הנשיאים שלו, לפחות הידועים שבהם. אני מחכה שתביא לי שלוש, לא חמש החלטות היסטוריות של יו''ר הכנסת. אם אין כאלה, אזי רוח החוק והתפקיד היא מה שאמרתי - סדרן עבודה עם תפקיד ייצוגי. אינ כמובן מסכים שהרשויות כשלעצמן שוות מעמד, אבל כוחה של הכנסת בהצבעת רוב חבריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חברי כנסת שווים, ויש שווים יותר. יושב ראש ראש ועדת הכספים, כמובן. אבל גם כמה ועדות אחרות: ועדת הכנסת או חוקה, חוק ומשפט משפיעות לא מעט על הליך החקיקה (יו״ר ועדת הכנסת יכול גם הוא לתקוע חוקים, למיטב זכרוני). וכן, גם יו״ר הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ועדיין זה נראה לי מוגזם. למשל, אני יכול לזכור פעולות של יור וועדת הכספים, אינפיימוסלי גפני, אבל לא של יו"ר הכנסת. למה לתת כל כך הרבה סמכות למישהו ששבעים שנה לא עושה איתה כלום? זה לא מסתדר לי עם התירוצים שלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוק הזה עובד גם בכיוון ההפוך, או לפחות זה היה המצב בשבעים השנים הקודמות. הסמכות בידיו כי היא חייבת להיות בידי מישהו, והממלכתיות המתחייבת מהתפקיד אמורה לבלום שימוש לרעה. כעת, עם שינוי כללי המשחק, בג''ץ התערב, אבל אם הכל יעבוד כצפוי זאת הפעם האחרונה שנותנים לבג''ץ להשתולל ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"ץ התערב? יריב לוין ואמיר אוחנה ירדו לבונקר. סטרו לאדלשטיין על היד והולכים למנות אחד גרוע ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להוסיף עוד שמות לתיאטרון הבובות, אבל מפעיל יש אחד ויחיד ואין בלתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, איני מסכים. ''אחד אלוהינו'' אינו נתניהו, עם כל הכבוד, אלא עם ישראל בהמוניו, אשר מצביע בעד מנהיג מושחת וחסר מעצורים העושה כל שביכולתו (בדיוק כפי שרובנו המוחלט היה עושה), כדי להמלט מאימת הדין. נתניהו הוא מושחת בינוני המייצג המון גדול של מושחתים קטנים או מושחתים בפוטנציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו הוא לא קת'ולהו. מקסימום חתול-הו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל עוד מפעיל בובות . תמיד אמרתי את זה לחברי 1 מיש עתיד / כחול לבן והם אמרו לי - יאאלה יאאלה , יה ימנון פרנואיד. תפסיק לדמיין. רק מה - פתאום הבובה רצתה להיות פינוקיו. ------------------------ 1 כמה מחברי הטובים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עופר שלח נותן דוגמא לאלו שמודים בטעותם רק כאשר היא כבר לא רלוונטית. הוא שותף לכשל של היותו במפלגות אווירה רדודות כיש עתיד וכחול לבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: גם מרצ רצה הפעם כרשימת אווירה רדודה וסבלה מאותה התופעה של גניבת קולות כמו במקרה של כחול לבן (בקנה מידה קטן יותר, בגלל מספר המנדטים המצומצם, אבל הסיפור הוא בדיוק אותו הסיפור של כחול לבן - פיצול והזדחלות אל ממשלת ביבי של כחצי מהמנדטים). יהודים רבים, שלא עשו זאת בעבר, שוקלים להצביע למשותפת בבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצ רצה מאז הקמתה (כלומר, מאז האיחוד המופרך של מפ''ם הסוציאליסטים, החלקים הפוסט-ליברלים משינוי ורצ הניהיליסטים) כמפלגת אוירה רדודה. ממש כמו כחול לבן, שהיתה נטולת מכנה משותף אידיאולוגי מלבד פסיכוזת האנטי-ביבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרץ לא מפלגת אוירה. אני לא תומך בשום צורה באידאולוגיה של מרץ. אבל אי אפשר לאמר עליה שהיא מפלגת אוירה, היא יציבה מאוד בתמיכתה בפתרון נוסח אוסלו ויש ציבור קטן של בוחרים שהיה נאמן לה וישאר נאמן לה. מרץ עשויה להעלם כי כי רוב הציבור הישראלי הבין מזמן שפתרונות נוסח אוסלו הם פתרונות כושלים, לכן לא נותרו רבים בין היהודים שמצביעים למרץ. יש כמה ערבים ערבים שעדיין תומך במרץ כי הוא תומך בהסכמי אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסכם את מפלגת מרצ כמפלגה שמדברת רק על הסכם אוסלו זה, בלשון המעטה, לא מדויק. מרצ תומכת באופן עקבי לאורך עשורים בדברים ורעיונות הרבה לפני שהם נהיים מיינסטרים ולפני שמתחילים לראות אותם במצע של מפלגות נוספות: - זכויות ללהט״ב - הפרדת דת ומדינה - זכויות הפרט - החשיבות לשמור על שלטון החוק והפרדת הרשויות - תחבורה ציבורית בשבת - פעילות נגד התנערות המדינה מאחריותה למערכת הרווחה - לימודי ליבה לכלל הציבור בישראל - סוציאל דמוקרטיה - ועוד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצ התאחדה עם מפלגה אנכרוניסטית ומפלגונת ימנית מגוכחת כתוצאה מחוסר ברירה. מבחינת התוכן היא נשארה מפלגה עכית ואיכותית כשהייתה שלא רק דוגלת אלא גם נלחמת בעד שיוויון חברתי, זכויות אדם ושלום ונגד הכיבוש והשחיתות. נכון שכשלעצמה אין לה עתיד והיא צריכה להתאחד עם המשותפת למען חזית יהודית-ערבית שהיא ורק היא שמאל אמיתי ורק ממנה תוכל לבוא ישועה למדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזו יכלה להיות אופציה נחמדה להשתעשע בה, אלמלא הכמעט ודאות שברית פוליטית כזו בין שתי הרשימות היתה מביאה לנטישת רוב המצביעים של שתיהן כאחת. אם עסקינן בניסויים מחשבתיים לא ריאליים, ענה לי בבקשה על הקושיה הבאה: נניח שלמצביעי מר"ץ היו מציעים בחירה בין אזרחות במדינתם של איימן עודה, אחמד טיבי ואבו-מאזן לבין אזרחות איטלקית/ספרדית/ברלינאית, באיזה אזרחות היו רובם בוחרים? האם שקלת בדעתך אי פעם את האפשרות שמצביעי המשותפת מתעבים את מצביעי מר"ץ יותר משהם מתעבים את מצביעי נתניהו? אני צריך להזכיר לך את התקרית של חה"כ זחאלקה עם סתיו שפיר. חברת הכנסת, חנין זועבי: "שלום היא לא אומרת, גם אחרים לא אומרים, ואני בזה לסגנון הזה, ולא רוצה את השלום שלהם, לא את השלום הפוליטי שהם מציעים ולא את האישי שהם חוסכים ממני. אבל אסור להתפתות ולעשות מזה עניין אישי". יש רק דבר אחד יותר גרוע מלשקוע במציאות מייאשת, וזה לשקוע בהזיות מייאשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך אינה לעניין וגם דמגוגית. העובדה שצעירים חילונים ומשכילים מעדיפים לעזוב את הארץ אינה נובעת מסלידתם את התרבות הערבית אלא בגלל המצב במדינה שמתגמל רק את החרדים והמשיחיים ואינו צופן בטובו עתיד סביר לפחות לאחרים. גם הזכרת סתיו שפיר אינה לעניין. היא אמנם פעלה באופן ראוי בכמה תחומים חברתיים אבל בהשקפותייה איננה שונה מהלאומן הציוני המצוי. ראוי להזכיר גם שהיא באה ממפלגת העבודה ומעברה למרצ בבחירות לפני האחרונות שאיפשרו חיבור בין האחרונה לבין אהוד ברק ויאיר גולן היה צעד טקטי (חשוב וראוי כמובן אך לא כזה שעושה אותה למרצניקית בהשקפתה). ולבסוף, התלונה על כך שאינה אומרת שלום אופיינית ככל הנראה לאופיה האישי ולא רק לגזענותה האישית כלפי הערבים. ולגבי העניין עצמו, הבאת הקולות הקיצוניים ביותר של הרשימה המשותפת אינה מעידה על דבר. כל מי שקורא נכון את המפה הפוליטית והתודעתית של אזרחי ישראל יבין את הכרחיות דבריי. אלו לא "הזיות" כמו הסתמכות על פוליטיקאים חסרי אידיאולוגיה משל עצמם (או שותפים מתונים של אידיאולוגית ההגמוניה השולטת) שימכרו אותנו שוב ושוב לימין ורק יתחלפו ביניהם אלא גישה לשינוי בנוסח "עוז לתמורה בטרם פורענות" ואפשרות קיימת במציאות, בין אם בחבירה למשותפת ובין אם בהקמת מפלגה יהודית-ערבית חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידיד אינטרנטי (עד כמה שיש לזה משמעות) הייתי שמח אם היית פחות ממהר לתת אמון בכל מה שפלשתינאי אומר. האמירה ש"סתיו שפיר לא אומרת שלום" היא 100% של זחאלקה וזועבי ולסתיו שפיר אין בה שום אשמה. היא לגמרי אומרת שלום (ע"פ עדותם של לפחות 3 ח"כים של המשותפת). מה שנחשף כאן הוא צפונות ליבם של זא"ז. שפיר עלתה כקרבן כאן מפני שהיא וחה"כ מיכל בירן האשימו את חברי המשותפת בשת"פ עם הקואליציה בעיניין מתווה הגז. גם אם זה היה נכון, לכל אדם זכות להחליט למי הוא אומר שלום ולמי לא. גזען אינו מי שאינו אוהב את זולתו אלא מי שסבור שצריך לשלול מזולתו זכויות אזרח מפני שהן לא מגיעות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת סבור שהצד הפוליטי השמאלי חי בשלום עם הסונים הערבים? זה מלאכותי לחלוטין. כשאני פותח את המפה אני לא רואה את החיבור הזה. ההיסטוריה אומרת שהימין מחובר למוסלמים הסונים באופן טבעי ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי, זו כרגע האלטרנטיבה שלי לפתק לבן. הצבעת המחאה האולטימטיבית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |