 |
אני מזדהה לגמרי עם הסנטימנט שבדבריך אבל חולק על המסקנה. יש הבדל דק וקשה להגדרה בין מה שרצו כוונותיהם של הבוחרים לבין מה שרצו מעשיהם. אני חושב שאתה צודק בתיאור כוונותיהם, אבל תוצאת מעשיהם רוצה משהו אחר. זה אמנם משחק במילים אבל במקרה זה גם נכון.
הבוחר במעשיו הותיר לנבחרים ברירה כמעט יחידה והיא ממשלה של 2 המפלגות הגדולות.
נראה לי כמעט חסר טעם להסביר את אי האפשרות של ממשלת ה-62 (לשעבר). אני חוזר ואומר שהרשימה המשותפת אינה חלק מן האופוזיציה, אלא אופוזיציה שנייה ונפרדת. אם להסביר זאת בקליפת אגוז, אומר שהם שונאים את גנץ ומצביעיו, לא פחות וכנראה יותר מאשר את נתניהו ומצביעיו. מה שלא תפסתי במלוא עומקו זה את השנאה האירציונלית ואת הגזענות של אלו החושבים שליצמן כשר הבריאות זה משהו שצריך לחיות איתו ואילו אחמד טיבי כשר הבריאות זה סוף המדינה והציונות.
בתור אחד שהצביע רל"ב, אני חושב שהרעיון לתת לממשלה הנכחית הארכה של חצי שנה הוא סביר בנסיבות הנתונות. כל עוד אפשר להבטיח שנתניהו לא ישתמש בחצי השנה כדי להנציח את שלטונו, כל העסק של מסיבות פרידה, הצדעות, חפיפה, חילופי ישבנים על כיסאות שרד וניירות עבודה ותכניות שיאבדו בתהליך, נראה לי לא בעדיפות כרגע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש