בתשובה לגיל לדרמן, 02/06/02 0:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"ומתוך כך עימעום של מושג היופי האנושי מאחורי מסך עשן של "שלמות" (באין כיעור, גם היופי מאבד הרבה מזוהרו). והרי היופי והכיעור הגופניים מהווים את הבסיס של חלק גדול ממה שהינם בני האדם" - אתה יוצא מתוך הנחת יסוד שגויה, שהיופי הוא דבר אובייקטיבי. הורה שיהנדס את ילדיו להיות יפים, יבחר ביופי עפ"י טעמו. ולפי טעם של אדם אחר, הוא יהיה פחות יפה. אני לא אומר מכוער, משום שכיעור ממש מעוות מן הסתם באמת יעלם. מצד שני, כאשר אתה מעיף את הממש-מכוערים-לדעת-כולם, עדיין תישאר שונות רבה1 הנובעת, פשוט, מהבדלי טעם. למה הדבר דומה: לספרות. כל סופר מתאמץ לעשות את ספרו טוב יותר ("יפה" יותר, לענייננו), ובכל זאת יש מגוון אדיר. כי מה שיפה לדעת סופר אחד שונה ממה שיפה לדעת אחר. גם הספרות הפופולארית, המכוונת לרצות את הממוצע (כדי למכור מקסימום ספרים) אינה מורכבת מספרים זהים. נכון, יש לנו הרבה רם-אורנים, וכנראה יהיו לנו הרבה בלונדינים-גבוהים-עם-עיניים-כחולות, אבל הסך-הכול יהיה חייב להיות מגוון, כי הדעת האנושית מגוונת. אפילו אינטליגנציה איננה דבר מדיד לחלוטין (לקריאה, "אין מידה לאדם" של גולד, שבצרוף מקרים מדהים, נעשה פופולארי לאחרונה...), לכן קשה לומר ש "כולם יהיו חכמים". ביטול צרות שונות לא תיצור לדעתי העדר גיוון לכדי אנושות סינתטית, אלא תיצור גוון אפילו יצירתי יותר, עם היכולת לעצב את ילדך, ממש כפי שהעדר המחסומים הדתיים יצרו ספרות טובה יותר. ----------------------- 1 ואולי אפילו תישאר אותה שונות, משום שאותו יחס יבחין בין היפים פחות (שיקראו "מכוערים") ליפים יותר (שיקראו "יפים"). פשוט fine-tuning. ה "מכוערים" יהיו כמובן ה "יפים" לפי טעם אחר (למשל ההורים שיצרו אותם). אני רואה עתיד עם שונות יצירתית גדולה הרבה יותר: תמיד היה לי חלום שאוכל לקרוא ספר במיטה, שתי ידי מחזיקות את הספר, ויד *שלישית* מחטטת באף. ותחשוב על האינטרסים של 'פלייבוי'. אני כבר מדמיין את הסלוגן: שלוש ידיים זה נוחות. שתים - זו נכות! בקיצור, השונות רק תעלה לדעתי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק אוסיף: מי יודע? אולי באותו עתיד מהונדס, צלקות על הפנים, יד אחת הקצרה מחברתה וגבנונים קטנים יהפכו פתאום להיות אטרקטיבים ואופנתיים רק משום שהם יהיו נדירים יותר. צפו לעתיד בו דוגמניות עם חצ'קונים, מראה שפתאום יראה אקזוטי בעיני הבריות, תתנוססנה על שערי מגזינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים מראים שאידיאל היופי קרוב לממוצע, כך שחריגים אינם יכולים להיחשב יפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מחקרים מראים שאם תיקח ממוצע של אנשים רגילים, זה יתן אנשים יפים יותר מאשר כל אדם ספציפי. אבל שעשו את אותו תהליך על אנשים שמראש הוגדרו כיפים מאוד - התוצאה הייתה יותר מוצלחת מאשר המיצוע של אנשים רגילים. כלומר, אנשים יפים הם לא ''יותר רגילים מרגילים''. הם באופן מוחלט יותר יפים מאנשים רגילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר קישור למחקרים המדוברים או לכתבה כלשהי המזכירה אותם (אם יש)? תודה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי אודותם במסגרת קורס בפסיכולוגיה חברתית, אבל זכור לי גם שדיברו עליהם בתוכנית הטלוויזיה ההיא בהגשת ג'ון קליז על תפיסת היופי. פה: יש הפניות לכמה מחקרים בתחום, אם כי המחקר עצמו עוסק במשהו קצת שונה. הנה הפניה למאמר הספציפי - אם יש לך גישה לספריה אוניברסיטאית, תוכל לאתר את המאמר בקלות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחיית ג'ון קליז ועם הופעות אורח של ליז הרלי, ששודרה בערוץ 2 לפני כמה חודשים: כדאי לקרוא - יש שם כמה כתבות מעניינות למדי, ביניהן לגבי כיצד ניתן למדוד יופי באופן מתמטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצתי באתר, ואני רוצה לדווח בקצרה מה קורה שם. מישהו בשם Dr. Stephen Marquardt גילה "תבנית יופי אידיאלית" (מעין מפה טופוגרפית של הפנים), ה"מבוססת" על יחס הזהב 1. החוקר המכובד הוציא פטנט על התבנית, והאתר שלו (אליו מפנה ה- BBC) מציע שיטה מסובכת שלפיה אפשר "להשתמש" בה. השימוש כולל הוראות מפורטות כיצד להצטלם, כיצד לבחור את קנה המידה של התבנית, ואיך להצמיד את התבנית לתמונה – ואחרי כל הטררם הזה, אתה מוזמן ל- take a closer look at your overall fit to the mask -- וזהו!חשבתי שבשביל להגיע למדור המדע של ה-BBC צריך קצת יותר; נראה שעם קצת ממבו-ג'מבו מתמטי אפשר לבלבל גם אותם. 1 "יחס הזהב" הוא מספר, בערך 1.61803, המקיים את המשוואה x^2=x+1. זהו הגבול של היחס בין מספרים עוקבים בסדרת פיבונאצ'י (1,1,2,3,5,8,13,21,34,...). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |