 |
הסיפור שלך מעלה שאלה מאד חשובה.
מצד אחד.הנטייה הטבעית היא לתחם את עניין מספרי גיוס החרדים לתחום ההדתה ויחסי חילוניים-דתיים. הצד העוד יותר חמור של המקרה הוא אם מדובר בסימפטום של מחלה קטלנית. הצבא הוא מוסד שבו ידיעת העובדות (מודיעין והרבה מעבר לו) היא קריטית. צבא שבו זרימת המידע מלמטה למעלה פגומה יכול להצליח רק כאשר האוייב גרוע עוד יותר ממנו.
צריך להדגיש את הקטלניות האפידמיולוגית של התופעה הזו. הנטייה לספר לאנשים מה שהם רוצים לשמוע היא טבעית ונפוצה. כדי לחזק אותה המפקדים לא חייבים להיות עריצים המוציאים להורג את השליח. כדי לדכא אותה, המפקד צריך לחפש את העובדות באופן אקטיבי ולהרחיק חנפנים ומלחכי פנכה. זו דרישה לא פשוטה.
מצד שני, דוקא המקרה שתארת מעלה על הדעת את הכיוון ההפוך. אם ה''מפקדים'' ממילא יודעים את האמת, הרי שמדובר כאן לא בהונאת הפיקוד אלא בהונאת צד שלישי בכלל. החרדים אינם רוצים להתגייס ומפקדי הצבא לא ממש מעוניינים לגייס אותם. המרומים כאן הם בעצם הציבור הרחב שכן מגוייס. זה מעלה על הפרק שאלה שאי אפשר להגזים ברגישותה. רק השבוע שמעתי מפי בני גנץ תמיכה נחרצת בצבא העם לעומת צבא מקצועני. הוא כצפוי ענה על השאלה בהצהרה ציונית נלהבת ובדעה נחרצת. נדמה לי שהגיע הזמן לשים על השולחן את הדילמה של ציבור השולח את צעיריו לצבא ויותר ויותר מגלה שעושים בהם שימוש למען מטרות שהוא כלל אינו מאמין בהם. אי אפשר גם שלא להזכיר את האירוניה שבמצב זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש