 |
|
 |
||
|
||||
 |
צפיתי בסרטון שלדברי יובל היווה השראה למשאל כאן. עלתה אז מחשבה בדעתי, ואם יותר לי אשאל את הניסוח שלך לצורך העניין: על רופא שמאמין בריצ'רד דוקינס אני יודעת דבר אחד בביטחון: אין לו מושג במה שבעיני הוא החלק הכי חשוב של העבודה שלו. רופא המטפל בבני אנוש, חשוב ביותר שיוכל לראות אותם ולהקשיב להם. כפועל יוצא מכך חשוב שידע להניח בצד את מה שיפריע לו בכך, דעות קדומות ואידאולוגיה, למשל. בשלב הדיאגנוזה צריך מידה מסויימת של גמישות מחשבתית, והנכונות לקחת בחשבון יותר מאפשרות אחת או שתיים. מה שעשוי לחסום זאת זו מחשבה דוגמאטית וקיבעון. לדעתי, כל איש מקצוע צריך להכיר בגבולות הדיציפלינה שלו. האמונה של דוקינס במדע חורגת מעבר לכך, ולי תהיה בעיה עם כל מדען שמאמץ את התפיסה הזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה כוונתך באמונה בדוקינס. הנה, לדוגמה, מאמר שנכתב על ידי רופא: האתר הזה הוא בלוג של מאמרים שנכתבים על ידי רופאים. במה הם מאמינים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיסציפלינות המדעיות עוסקות בכל עולם התופעות. אם ב-"מחוץ לגבולות הדיסציפלינה" את מתכוונת לכך שמדענית צריכה לדעת שאין למומחית שלה קשר לדברים שאין להם נגיעה ישירה לתצפיות אמפיריות - אני מסכים (אבל אני לא רואה את הרלוונטיות לדיון). אם ב-"מחוץ לגבולות הדיסציפלינה" את מתכוונת לכך שמדענית צריכה להכיר בקיומן של שאלות פתוחות אודותן לדיסציפלינה שלה אין תשובה - אני אולי מסכים, ואולי לא. במובן הזה מחוץ ל-"גבולות הדיסציפלינה" שוררת אי-ידיעה. כל מדענית (וכל רופאה) צריכה לדעת מתי לומר "אני לא יודעת", ולעשות זאת בקלות ובפתיחות בזמנים המתאימים. אבל כל מדענית (וכל רופאה) גם צריכה לדעת שלא להשלים את הפערים האלה בקשקושים. בכל מקרה, למה את מתכוון כשאת אומרת שדוקינס חרג מעבר לגבולות הדיסציפלינות המדעיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת כמה תגובות, אבל מאחר ופנית אלי אני רוצה לענות לך בדרכי. אני מתנצל על החלוקה לסעיפים, שנובעת מהרצון לקצר את הזמן הנדרש לניסוח התגובה. עד כמה שהצלחתי להבין הטענה שלך היא שדוקינס מפגין בראיון דעות קדומות ויש לו אידאולוגיה שאילו היה רופא היתה מפריעה לו "לראות" את לקוחותיו ו"להקשיב" להם. אם לא הבנתי את פטורה מלקרוא את ההמשך ויכולה פשוט להעמיד אותי על טעותי. אם לא טעיתי, צצות אצלי כמה שאלות, תהיות והשגות: 1. מהן אותן דעות קדומות של דוקינס שיפריעו לרופא להקשיב ללקוחותיו? 2. מה באידאולוגיה של דוקינס יפריע לרופא להקשיב ללקוחותיו? 3. למה את מניחה שרופא בעל דעות כאלה ואידאולוגיה כזאת יתקשה יותר להניח אותן בצד מרופא עם דעות אחרות ואידאולוגיה שונה? או שמא את טוענת שרופא צריך להיות פטור בכלל מדעות קדומות ואידאולוגיה? אם זאת העמדה שלך, אני חושב שאת צריכה להיות הראשונה שבורחת מרופא שמאמין באסטרולוגיה, ומאחל לך הצלחה במציאת רופא, או אדם כלשהו, שימלא את הדרישה. 4. ואם את בעצם מכוונת למה שבעינייך הוא עמדה קיצונית, או קשוחה, של דוקינס, אשמח להתייחס לכך - לא בשמו, כמובן, אבל מאחר שעמדותי די קרובות לשלו אני מוכן לנסות להגן עליהן. 5. לשם כך עלייך להתייחס לדעות, לא לאדם. האם את מנסה לטעון שהיצמדות לעקרונות רציונליים-מדעיים חוסמת, או לפחות מגבילה, את הפתיחות לרעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם אלה? אם כן, אני בהחלט מסכים איתך, אלא שבעיני זאת מעלה ולא חיסרון. ראש פתוח הוא מעלה, ראש פתוח מדי הוא כמו מגרש הפקר: כל אחד בא ומשאיר בו את הזבל שלו. 6. אני לא חושב שדוקינס אינו "מכיר את גבולות הדיציפלינה שלו", אבל למה אותם גבולות אמורים למנוע ממנו להביע את דעותיו בתחומים אחרים? כל עוד הוא לא מנפנף בכך שהוא פרופסור כדי לשכנע, אלא מתייחס לגופם של דברים ומנסה לבסס אותם על עובדות ועל טיעונים הגיוניים, הדיסציפלינה המדעית שלו לא רלוונטית, מלבד זה שבזכותה יש לו הכרות קרובה עם חלק מאותן עובדות עליהן הוא מסתמך. את הפסוקית לפיה "האמונה של דוקינס במדע חורגת" מגבולות הדיסציפלינה שלו אני בכלל מתקשה להבין. האם רק לפילוסופים של המדע מותר להתבטא בענייני דת, רציונליזם וחשיבה לוגית? 7. מה היא הדיסציפלינה המדעית שלך, שמאפשרת לך להביע את דעתך בעניינים אלה? כדי לכתוב "רופא המטפל בבני אנוש, חשוב ביותר ש..." את צריכה להיות רופאה, כדי לכתוב "מה שעשוי לחסום זאת זו מחשבה דוגמאטית וקיבעון" את צריכה להיות פסיכולוגית קוגניטיבית, וכדי לכתוב "כל איש מקצוע צריך להכיר בגבולות הדיציפלינה שלו" את צריכה להיות פילוסופית. קצת קשה לי להאמין שאת עונה על כל אלה, אבל אולי אופתע. זאת אחת הבעיות עם טיעוני אד הומינום: גם הטוען אותם הוא אדם בשר ודם, ולכן הטיעונים האלה עלולים להפוך לחרב פיפיות. 9. בסקר עניתי, כמובן, עפ"י העדיפויות שלי. אפילו אם נקבל -שוב רק לרגע - שיש דיכוטומיה בין רופא אמפתי לרופא רציונלי, אני מעדיף את השני בלי היסוס, בדיוק כפי שאני מעדיף רואה חשבון, או אינסטלטור, כזה. את האמפטיה אני מחפש במקומות אחרים. 10. אין דיכוטומיה כזאת. הרציונליזם אינו שולל את קיומם של רגשות, ואנשים רציונלים (במידת האפשר, כידוע אין כאלה באמת) אינם נטולי רגשות. אין להם שום קושי עם "קבלה", עם "הקשבה", עם "הכלה", עם "תפיסת האדם כמכלול" או עם כל אספקט אחד של אינטרקציה אנושית, יותר משיש לאלה שמגדירים את עצמם "רוחניים". יש כאלה ויש כאלה. גילוי נאות: אני דווקא כן עונה על הסטראוטיפ הזה במידה רבה (על הרציונליות אפשר להתווכח), אבל אני לא רופא! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |