|
||||
|
||||
דווקא ההודעה שלי מראה שאהדת כדורגל לא מושתת בראש ובראשונה על שימחה לאיד וקטנוניות, אלא על רגשות עמוקים וחיוביים בהרבה, כמו אהבה (לקבוצה), תקוה (שהקבוצה תצליח) ואמונה (ביכולת הקבוצה להצליח). אבל, כנראה, שלא אוהדי כל הקבוצות ניחנו ברגשות חיוביים שכאלה... אותה אמונה, אגב, הביאה אותי, למשל, לבחור באפשרות האחרונה, ולכתוב כותרת כל כך לא רלונטית. אגב שמחה לאיד, איך אמור להרגיש יהודי טוב בעקבות הבסתה של סעודיה ע"י גרמניה (8:0 למי שלא עוקב)? האם אפשר לראות את זה כנצחון הטוב (נציג ה"ציויליזציה" המערבית) על הרע (נציג ה"ציויליזציה" המוסלמית), כנצחון הרע (נציג הגזע הארי) על הטוב (נציג הגזע השמי), או שאנחנו אדישים (אנטישמים ניצחו אנטישמים, נאצים ניצחו טרוריסטים)? |
|
||||
|
||||
לא נצחון הטוב ולא נצחון הרע,פשוט הוכחה נוספת לקלישאה ש:"כדורגל הוא משחק בין שתי קבוצות,שבסופו גרמניה מנצחת". |
|
||||
|
||||
אלא אם המשחק אינו מכריע, ואז אפשר לנצח את גרמניה אפילו 8:3. |
|
||||
|
||||
ואת ההודעה שלך כתבת עוד לפני שלא זכיתם בכלום פרט לגביע הטוטו! רבת עם אלוהים בזמן האחרון? |
|
||||
|
||||
תמיד יש את הפעם הבאה, הרי אם היינו זוכים בהכל , לא היה נשאר לנו למה לקוות (והתקוה, לפעמים, חשובה מההישג עצמו). אלוהים (כנראה) לא אוהב שחצנים, ובעקבות השיעור שלמדתי, אסתפק בשנה הבאה בשני תארים (לא כולל הטוטו, וללא עזרה של מהמרים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |