 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמעט לא קראתי ספרים בשנה שעברה. זה בגלל שביליתי בצפיה בסדרות טלויזיה, בכמות שלא היה לה אח ורע. פעם הייתי עוקב אחרי סדרה או שתיים, ורוב זמן הצפיה שלי היה מוקדש לסרטים. אבל בשנה שעברה פתאום גיליתי את נטפליקס והתחרעתי על בינג'ים, כשאני זולל בקצב של עונה בשבוע. הרבה סדרות מד"ב: דברים מוזרים- מצויינת. ג'סיקה ג'ונס- יוצאת מהכלל! השומרים- אדירה!1 הנוסעים בזמן- טובה. בדרך גם טרפתי תוך שבועיים-שלשה את עונות 15-22 של סאות'פארק. לאחרונה נזכרתי ששכחתי לאכול את האריה השלישי ואני באמצע בית הנייר המעולה. _________ 1 הסדרה הטובה ביותר לטעמי בעשור שחלף (אבל אני אהבתי גם את הסרט, אז הטעם שלי לא כל כך פופולרי), לדעתי טובה בהרבה מ"הנותרים" המוערכת של אותו יוצר, שלא נפלתי ממנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. כמה ספרים קראת בשנים קודמות? (ה-2-3 האחרונות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5-8 בשנה אני חושב. בשנה שעברה התמודדתי במאמץ גדול עם "הארנק והחרב" של פרידמן, שהפיל עלי שינה, ואיזה ספר מתח שלא השאיר עלי שום רישום. אה, נזכרתי, הבלש אוחיון עם חטופי תימן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הרגעת אותי (לא תיכנס למועדון ''קוראים מיטיבי לכת שנפלו בנטפליקס''.) אני פשוט שומעת יותר מדי אנשים לאחרונה שאחרי שנים של תפקוד כתולעי ספרים לכל דבר ועניין, הפסיקו לקרוא ועברו בלעדית לצפייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצורף בחום לשלוש ההמלצות הראשונות. אני חושב שהנותרים מעולה, אבל בהחלט יותר למיטיבי לכת ולא סדרת בינג' קלה לעיכול. ייתכן אפילו שהעובדה שראיתי אותה בזמן אמיתי בפורמט המסורתי - פרק חדש כל שבוע - היטיבה עימה. קשה לי לחשוב על לראות שלושה פרקים שלה ברצף, היא יותר מדי עמוסה רגשית ועלילתית. אם כבר מסעות בזמן - דארק הגרמנית ראויה בהחלט, ו-continuum הקנדית מאד זורמת ועם דמויות שקל מאד להיקשר אליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה הרבה פחות סדרות מכל מי שיוצא לי לנהל איתו שיחות בערך. אבל כן ראיתי את העונה הראשונה של "דברים מוזרים", ואני עדיין מחפש עוד מישהו שיצטרף לדעתי שזו לא סדרה מוצלחת. הרפרנסים לשנות השמונים לא לחצו לי על שום כפתורים (ואני משנתון שאמור להילחץ מהם), בחירת השירים בפסקול עוד פחות (לחצה לי על כפתורי ה"נו באמת, דווקא זה?") - עד כאן נניח שזה עניין של טעם אישי - ובעיקר, סיפור המסתורין שהוא הפואנטה בסדרה עשה לי בעיקר תחושת ניג'וס, גם כשהוא היה מסתורין מוחלט וגם כשהוא הלך והתברר. אני מסכים שהילדים נחמדים, אבל זה לא הספיק לי לרצות לראות את העונות הבאות. אולי נטיתי נגדה מאותו רגע בפרק הראשון שבו התברר שיש בה דמות של מדען רע. האם באמת בעידן שבו האנושות הנאורה נאבקת נגד מתנגדי חיסונים ומכחישי משבר האקלים, מה שאנחנו צריכים הוא עוד דמות, בסדרה פופולרית, של מדען רע? נכון, נכון, סדרה לא חייבת לשרת פרוגרמה חברתית; אם היא היתה טובה משאר הבחינות הייתי סולח לה על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרת מדע בדיוני כיפית קומית (סת' רוגן מעורב) עם מסע בזמן, בדיחות על חשבון סרטים וסדרות אחרות (למשל סצנה אחת מצחיקה על תוכנית בישול ושפים ניו אייג'ים) future men. אני גם ממליץ על counterpart, שמקבילה את המלחמה הקרה במזרח ומערב ברלין לעולם שהתפצל לשני יקומים מקבילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, נהניתי מאוד מהומור הפיפי קקי של ''איש העתיד''. הרפרורים היו גסים במתכוון, רק היה חסר שהגיבור ישבור את הקיר הרביעי ויביט למצלמה כשהוא מרפרר. ראיתי גם עונה ורבע של ''מקביל'' בהתחלה נהניתי, אחר כך התעייפתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני כנ"ל, ישבתי לצפות כי בני דרבן אותי "את חייבת". אבל מעבר לנוסטלגיה (הרגשתי מבוגרת מדי אפילו לזה, אני בגילם של דור האחים הגדולים בסדרה) ראיתי עוד סיפור התבגרות/חניכה ו"ממלכת ילדים שההורים לא יודעים עליה דבר". ואכן דמות המדען הפסיכופת היתה בלתי נגישה בעליל. קרטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים לכך ש'דברים מוזרים' היא יותר בכיוון הכיפי-קומי (כמו שנכתב מעלי), לא בליגה של השומרים או הנותרים למשל. ככזו, או שמתחברים לדמויות ולנוסטלגיה ונהנים או שלא. למצוא בכל דמות בה עומק דרמטי רב שכבתי זה פשוט רף ציפיות לא מוצדק. מוטיב המדען הרע למשל, הוא לגמרי רפרור לאי.טי., הנוסע השמיני ודומיהם מהאייטיז, זה חלק מהקטע. לשים שם מדען מורכב ומתלבט א-לה 2019 היה ממש לא במקום1: הי, מדובר בסדרה שבעונה אחרת שלה השתמשה ב - ספוילר קטן לדעתי - רוסים מרושעים עם מבטא מצחיק, הכי פלקט אייטיז שיש. גם בית הנייר קצת בכיוון הזה לדעתי - הרבה פאן, אקשן וטוויסטים, מגניבים מאד בדרכם, אבל מי שבא בציפייה ל'שובר שורות' יתאכזב. 1 למרבה ההפתעה דמות ומוטיב מאד דומים הופיעו לאחרונה בסרט שדוקא נחשב ל'בוגר ואפל' מסוגו וזכה לשבחים - לוגאן, הסרט המסכם על הדמות 'וולברין' ביקום האקס-מן. ושם זה עבר בלי התירוץ של 'ככה זה היה באייטיז, צחוקים'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את מה שאתה אומר על דמות המדען. מצד שני, עם דמות של אם מסכנה וממוטטת עצבים, שוינונה ריידר היטיבה לגלם, קשה לי להרגיש פאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בכל זאת, קצת דרמה רגשית ומשחק טוב זה בונוס חיובי, לא? שלא לומר שוינונה בעצם התגלמותה היא רפרנס לאייטיז-ניינטיז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא תגובה עם הרבה ערך, אבל כתבת שאתה מחפש:) מסכים לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה עד כמה הסדרה מצליחה לעשות לך suspension of disbelief. אצלי המשחק המעולה של הילדים שיחק לטובתם ואפשר לי להתעלם מהחריקות. לא היה שום דבר מקורי בעלילה, אבל לטעמי זה היה עשוי טוב. אם אתה רוצה את הדמויות מעודכנות יותר אני ממליץ על ג'סיקה ג'ונס. איכות של סרטים של קומיקס נמדדת בעיני לא מעט על פי איכות הדמות של הרשע (בגלל זה אהבתי את "בלתי שביר" ולא אהבתי את סדרת הנוקמים). ב"ג'סיקה ג'ונס" דיוויד טננט עושה רשע יוצא מהכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקים הראשונים של השומרים גרמו לי לחשוב שזו עשויה להיות סדרה מצויינת, אבל אז הפרקים הבאים עשו כמיטב יכולתם לתקן את הרושם הזה. לא אמשיך לצפות בה. ואם אני כבר מפזר אנרגיה שלילית לכל עבר באייל, אפרופו מד"ב: העניין בז'אנר חזר אלי בשנים האחרונות, אחרי הרבה מאד זמן בו התרחקתי ממנו; אבל אני קורא כרגע ספר שמאיים להבריח אותי שוב: The Diamond Age של ניל סטפנסון. במסגרת המדיניות של "התחלתי, ולכן אסיים" (אני מיישם אותה לספרים; לא לסדרות) אני נאבק בו כבר כמה חודשים (המון זמן, יחסית לקצב הקריאה הטיפוסי שלי), ולא סביר שאשנה את דעתי במעט שעוד נותר לי עד סופו: הוא עמוס בקווי עלילה, רק מיעוטם מעניין ועל רובם היה אפשר (וכדאי) לוותר, הדמויות שלו קרטוניות ומשעממות, והכי גרוע: בניית העולם והרעיונות בו היו עשויים להיות מוצלחים - אבל ניכר שהם לא פותחו עד הסוף (פיתוח רעיונות וספקולציות to their ultimate conclusion זו בעיני *ה*-פואנטה של מד"ב). אנקדוטה משעשעת: הספר פורסם ב-95, ומציג עולם עם ננוטכנולוגיה מסחרית, בינה-מלאכותית מפותחת וקונקטיביות מחשב-מוח מתקדמת. אבל חלק מרכזי מהעלילה (לא ספויילר) נשען על כך שדבר אחד אי אפשר לעשות בתוכנה: לסנטז דיבור אנושי. זה נשמע כ"כ מופרך היום, שקשה לדמיין איך אפשר היה לחשוב פעם שזה תרחיש סביר (ומצד שני, סינטוז דיבור אנושי זו אכן עדיין בעייה לא פתורה היום, גם כאשר DeepFakes הם עניין שגרתי. אז אולי סטפנסון הוא בעצם נביא טכנולוגי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את זה ממש מזמן ואני זוכר אותו כאחד הספרים היותר טובים של סטיפנסון, שהמחלה שלו כסופר לדעתי היא שבשליש האחרון של הספר נגמר לו הקיטור. הוא הרבה יותר עיקבי מסנאו קראש למשל ופחות טרחני מקריפטונומיקון. ממליץ לך לנסות לצלוח את הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את היהלומים לא קראתי, אבל אני בשלבי סיום של טרילוגיית הבארוק שלו ואותה אני אוהב (כנראה מספיק כדי לצלוח קרוב ל-3000 עמודים). מ-Seveneves החדש שלו לא מאד התלהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צלחתי את הכל. וכך אני מסכם את החוויה: הוא מכיל כמות נכבדה של רעיונות טובים, אבל אין שום דבר בסיפור שמשרת אותם. אז מה הטעם? אם כל הערך של הספר הוא רק בפיתוח מינימלי שלהם - הייתי מעדיף פשוט לקרוא מסה קצרה שמסכמת אותם בנקודות. כי מהעלילה (פרט לכמה קטעים, כמו למשל סיפורו של דינוזאור משום-מה) לא נהניתי, בדמויות לא ממש התעניינתי, ועל כל רעיון מעניין הספר מעלה עוד שלושה רעיונות בנאלים. אמנם לא הוגן לזקוף זאת לחובתו סטיבנסון (חלפו 25 שנים מיצאתו לאור של הספר), אבל במבחן התוצאה זה המצב. (בסוף נגמר לו הקיטור? הרגשתי שבעשרים העמודים האחרונים של הספר הוא דחס יותר עלילה מאשר ב-480 העמודים הקודמים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את ג'סיקה ג'ונס. שם הסדרה משתפרת מפרק לפרק (לפחות בעונה הראשונה. בעונה השניה והשלישית, שגם אהבתי, אבל פחות, היא כבר נכנסת לשטאנץ מסוים). גם אני אהבתי את סנואו קראש בזמנו יותר מאשר את דיאמונד אייג', אבל נראה לי שהוא התיישן עוד פחות טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין למה כוונתך במילים "סינטוז קול אנושי" סינטוז של מילים בודדות היום הוא במצב מצויין, אני מתכוון לתוכנות text to speech . כל מילה כשלעצמה נישמעת מצויין מה שחסר בסינטוז הוא האינטונציה בהקראת משפטים שלמים, שהרי קשה לתוכנה לזהות היכן האינטונציה במשפט אמורה להופיע (ואיך להופיע). להערכתי כיוון הפעולה החדש המיוצג היום בתוכנת gpt3 עשוי לתרום לשיפורים באינטונציה סינטטית. לכאורה, פרוייקט gpt פועל רק בתחום מחוללי טקסט אבל ניסויים שנעשו בתחום מראים שיש סיכוי לא מבוטל ששימוש בעקרונות gpt יאפשרו בניית מחוללי תמונות. (הניסויים שפורסמו הם לקיחת צילום חתוך — נאמר *חצי* צילום חתוך — ושיחזור הצילום בטרם נחתך. התוצאות מאוד מרשימות.). הכיוון שיכול להיות אפקטיבי הוא היכולת לקרוא טקסט כתוב ומתוך ההקשר לטקסט הסמוך — לזהות היכן צריך ליצור אינטונציה שתשרת את ההקשר אליו התכוונו. אני מקווה שתבין את כוונתי למרות שאין לי יכולת להסביר את כוונתי (כניסה להסברים פרטניים לא תשפר את ההסברים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נחזור ל''השומרים'' - אירועי החודש האחרון בארה''ב מעלים את ערכה עוד יותר, בתור סדרה שתפסה היטב את רוח התקופה והקצינה אותה עוד לפני שאותה רוח הציפה את הרחובות והקצינה במציאות. במבט לאחור היא נראית כמעט נבואית. לדעתי מקומה בדרך לפנתיאון מובטח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |