בתשובה לאריק, 14/01/20 13:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(לא מתימר ולא רוצה לדעת מי עשה מה בפרשה הזאת, אבל סקרן לדעת:) בהינתן אי תפקוד המשטרה, האם לדעתך גם הנערה וגם הנערים זכאים מחמת הספק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ניסיתי למצוא מקורות אמינים לפרשה, ולא הצלחתי. הערך בויקיפדיה פרשת החשד לאונס בקפריסין [ויקיפדיה] לא עוזר. במשפטי אונס בדרך כלל אין ראיות מוצקות לקביעת אשמה או חוסר אשמה, והשופט צריך להחליט למי הוא מאמין. למשל- גרסתו של מי קוהרנטית, ושל מי מתפתחת. במקרה הזה, ממה שהבנתי, שני הצדדים החליפו גרסאות. הדבר שמטה את דעתי האישית לטובת הצעירה הוא התנהגותה אחרי האירוע- היא לא פנתה למשטרה אלא למרפאה, אליה הגיעה במצב מעורער מאוד על פי רופא המרפאה. בקשר לכל השאר, כנראה שעד שלא נקבל תרגום של פסק הדין נשאר בערפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לנחש בזהירות שלו אפשר היה להפיק מפסק הדין הזה נקודות שמחזקות את הטיעון שלכם, כבר היינו רואים את התרגום שלו מרוח בעמודים הראשונים של העיתונות. קשה לי להאמין שהרוחמות וייס למיניהן לא מצאו מישהו שיתרגם להם את פסק הדין. אני בטוח שזה עולה פחות מכרטיס טיסה לקפריסין הלוך ושוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצפה שפסק הדין יחזק את הטיעון שהחקירה והמשפט נעשו מתוך הטיה ואכיפה בררנית של החוק? מה שמשתמע ממנו בעקיפין ומכל התהליך במישרין מוצג בשלב כזה רק ע"י ארגונים פמיניסטיים ועיתון הארץ. התקשורת הכללית בארץ תעסוק בזה רק כשיהיה פסק דין סותר לנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני "מהאום". שלא כמוך איני יודע במאה אחוזים מה האמת אבל לנוכח המהפך בעמדת חוקרי המשטרה בקפריסין, אמרתי שלפי ההיגיון שלי קשה להאמין שייתכן דבר כזה אם לא היו דברים שגרמו להם לשנות את דעתם. לא הגיוני בעיני שלפתע, ללא אזהרה, דבק בהם נגיף השובניזם. מה שאמרתי הוא שאם פסק הדין מבוסס רק על הודאת הנערה אין לו כל ערך בעיני, אבל אם יש בו גם ראיות אחרות המצב שונה. שאלתך אלי לא כל כך ברורה לי. אני חושב שאם נקרא את פסק הדין נוכל לראות על איזה ראיות הוא מבוסס. ובתגובתי האחרונה הבעתי השערה שהחבורה הרעשנית שנסעה לקפריסין השיגה את פסק הדין, כי זה הדבר הראשון שאני הייתי עושה במקומם, אבל מן הסתם לא מצאו בו פגמים. אחרת היו דואגים להציג אותו, ובניגוד לך אני חושב שהתקשורת הכללית הייתה עוזרת לפרסם את הפגמים האלה ברעש גדול, כולל ראיונות רחבים עם מומחי משפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון לטיעון של שוביניזם, הוא לא שלי. מפריע לי שאתה פונה אלי בלשון רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. עד כה חשבתי שאתה הוא זה שכתב את תגובה 712615 . איני פונה אליך בלשון רבים. התכוונתי בעיקר לך ולארז ואולי לעוד מישהו שהשתתף בדיון, אבל גם לכל החבורה שנסעה לקפריסין. ארז בטוח מזדהה עם החבורה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה ההיא רק הבאתי לך את התרשמותי מהכתבה שארז קישר ולא קראת כי היתה ארוכה מדי. הסקת מכך לבדך שאני מזדהה עם עמדתו של ארז. פספסתי את תגובתך תגובה 712618 אחרת הייתי מעמיד אותך על טעותך קודם. בתגובה לה הגבת לי ברבים אמרתי שלא מצאתי מקורות אמינים כדי לגבש מהם דעה, ואמרתי מה פריט המידע שמטה את דעתי לטובת הצעירה- עדותו של הרופא במרפאה על מצבה כשהגיעה לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פרט מידע שאין אישור ודאי לנכונותו, המעמיד את הבחורה הבריטית במצב קשה. ע''פ אחת הכתבות, חברתה של המתלוננת סיפרה שהיא כבר תבעה בעבר קבוצת גברים שאנסה אותה וזכתה בסכום גדול (בבריטניה אאל''ט). ע''פ הכלל של מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננים, נראית התנהגותה של המתלוננת תמוהה. מנאנסת בעבר היית מצפה לדפוס התנהגות שירחיק אותה מסיטואציות שבהן היא מועדת להיאנס שוב. מנקודת מבט זו, אפשר להבין את התנהגותה של מערכת המשפט הקפריסאית. גם אם היה כאן אונס ע''פ דקדוקו של החוק, המערכת הקפריסאית אינה חייבת להעמיס על עצמה את חינוכם והתנהגותם הטובה של תייריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח בלשני של ההודאה מחזק את האפשרות שההודאה הוכתבה ע"י המשטרה. המשמעות המשפטית לא ברורה לי, ותמיד חשבתי שזה הנוהג הנפוץ: החוקר רושם את מה שלדעתו עלה בחקירה, והנחקר חותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חשבתי כמוך, ולא הבנתי מדוע זו טענה של ההגנה. אולי זה נטען רק לצורך הטענה: "הייתי מבולבלת ולא ידעתי על מה אני חותמת". החלק המעניין מופיע בסוף: " השופט בתיק לא השתכנע מהדו"ח (וגם לא מהדו"ח הפסיכולוגי שהוגש), לא ציטט הסברים אלטרנטיביים לממצאים ופסק נגד הצעירה." בארץ, ממה שראיתי, כאשר השופט לא משתכנע מטענה של ההגנה הוא מסביר מדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הסיבה לטענת ההגנה. אם אכן הצעירה היתה מודה, היא הייתה מנסחת את ההצהרה במילים שלה באנגלית תקנית והחוקר היה רושם. הנוסח השגוי לשונית מגדיל במידה ניכרת את הסיכוי שההודאה הוכתבה לה ע''י המשטרה והיא רק נאלצה לחתום עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב היחיד שבו יצא לי להודות מול המשטרה היה מול שוטרי משטרת התנועה. בכל המקרים האמורים השוטר ניסח את הנוסח ואני הסכמתי לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שאתה מנוסה בחקירות משטרה. אני לא מנוסה כמוך אבל יודע שהיו מקרים שהנחקר אולץ להודות ולאחר מכן חזר בו ולפעמים גם הוכרה חפותו (עמוס ברנס, נאשמי רצח דני כץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיו המון מקרים אחרים בהם נחקר חתם על הודאה ולא חזר בו ממנה. או שחזר בו אך בית המשפט לא הכיר בחזרה. האם יש לך משהו רלוונטי לטענה שנאמרה כאן, שאי ניסוח ההודאה על ידי הנחקר אינה דבר נדיר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |