בתשובה לארז לנדוור, 02/01/20 12:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני סקרן לשמוע אם יש תקופה היסטורית שלא היית מגדיר כזמן עכור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התקופה שמסיום מלחמת העולם השנייה עד לתחילת העשור הקודם, לפני עליית הפופוליזם הגלובלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלקים מהתקופה הזו: לא הייתה לנשים זכות בחירה בשוויץ, נישואים בין גזעיים היו אסורים בחלק ממדינות ארצות הברית, העולם כולו עמד כמה פעמים על סף מלחמה גרעינית, הומוסקסואלים היו מוקצים מחמת מיאוס בעולם כולו; במדינות הגוש הסובייטי נרצחו מיליונים ורבים יותר חיו בתנאים נוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר למצוא תקופה טובה: מ 1989 עד 1991 למשל :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם העשור שלא מכן היה לא רע בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. המלחמות ביוגוסלביה, רצח העם באוגנדה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה דברים שהיו בכל התקופות אבל אז המערב גם שם להם קץ. היום בעידן האינטרנציונל השחור הן היו מתודלקות יותר ומתמזגות עם מלחמות במקומות אחרים כפי שהיה לפני מחצית המאה ה20. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזמן שיש בו רצח עם ואומות העולם עומדות מנגד הוא זמן עכור, בלי אם ובלי אבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המערב שם להם קץ"? אני ממליץ לך על הספר המצוין We Wish to Inform You That Tomorrow We Will Be Killed With Our Families מאת Philip Gourevitch. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיליפ לארקין היה אומר שלא היתה שנה טוב משנת 1963, שבה "יחסי מין החלו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שומר על זכות השתיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
76-79. אנטבה, זכינו פעמיים ברציפות בארוויזיון, ניצחנו את צסק"א וברודי הניף את גביע אירופה (היה לי את התקליט של שידור המשחק. ג'ים בואטרייט היה האליל שלי) ו 93'-94' תגובה 608531 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, תקופה נהדרת גם מבחינתי, ומוסיף את ביקור הנשיא סאדאת ורחשי השלום, וגם יציאתם של הסרטים הראשונים של 'מלחמת הכוכבים' :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליכוד עשה דבר אחד טוב וחוץ מזה הרס את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הליכוד. המדינה כולה השתנתה. אם צריך לסמן אדם אחד שחולל את השינוי הרי זה הרצי"ה. מספיק להסתכל ברשימת תלמידיו בסוף הערך צבי יהודה קוק [ויקיפדיה]. גאולה כהן, רחבעם זאבי ושאר הלא דתיים בצד הימני הקיצוני היו נשארים אופוזיציה לוחמנית אלמלא הסחף של הציונות הדתית ימינה, שהוא היה היוזם והמחולל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1992-1994 תקופה בה הייתי אופטימית לגבי העולם, עם גלי פסימיות לגבי עצמי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח.גם אני זוכר 92', 93' 94', איזה אופטימיות. השלום בפתח. אח איזה כיף היה. שלום ושלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהכל היה מושלם אז ומה שהיה טוב היה כמובן מוגבל למערב אבל הייתה תחושה מוצדקת של פרוגרסיה והשתלטות הפופוליזם של ימינו נראה אז כזיכרון רחוק ובלתי אפשרי משנות ה30. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק עמדתי לכתוב שלפחות הנגזרת היתה חיובית, ולעניין ההרגשה זה הדבר החשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההבדל בין התקופה ההיא לתקופה הזאת היא לא במצב אלא בכיוון של השינוי במצב. מאז סוף מלחמת העולם השניה היה תהליך די עיקבי של יותר ויותר זכויות ליותר ויותר אנשים, יותר ויותר דמוקרטיה ליברלית ליותר ויותר אנשים, יותר ויותר שיוויון (פוליטי וכלכלי) ליותר ויותר אנשים, יותר ויותר עושר ליותר ויותר אנשים, יותר ויותר בריאות ליותר ויותר אנשים, פחות ופחות אלימות ליותר ויותר אנשים, יותר ויותר ידע והשכלה ליותר ויותר אנשים... בשנים האחרונות יש רושם שהכיוון התהפך, נראה לי קצת מוקדם לקבוע אם זה אוסף די גדול של אנקדוטות או שיש באמת שינוי מגמה מובהק, אבל זה הרושם ומספר האנקדוטות שתומכות בו1 הוא די גדול, ונראה לי שלזה ארז התכוון. 1 יש צורך לפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מסכים שלמרות שפינקר כותב על מגמה רב שנתית של השתפרות במדדים של מחלות, רעב, מלחמות, מזון, אנרגיה, דמוקרטיה וכו', מה שמשפיע על ההרגשה הספציפית שלנו - ומכאן ההכרח להלחם במגמות הרסניות - אלה ההתפתלויות המקומיות בכביש שעליו החיים נוסעים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |