בתשובה לתשע נשמות, 24/12/19 14:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קטונתי מלהוסיף משהו לנושא בו דנו כבר כל כך הרבה אנשים חכמים ממני, אבל רק כדי לעשות את השאלה ההיפוטטית יותר מעניינת - מה דעתך על תקציב פיתוח לגלולה קטנה, מהסוג שקל להגניב לך (או לילדיך) בקפה, שגורמת להומוסקסואליות? __ האם הסיפא של ניסוי המחשבה שלך - "אילו הטיפול היה הפיך" - כבר כולל את הגלולה הזאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב את האפשרות של להגניב גלולה לקפה. אפשר גם להגניב לך גלולת רעל או סם אונס, יש כאלה בעולם. מי שרוצה ברעתך או ברעת ילדיך יכול לעשות כל מיני דברים. לא נראה לי שזה רלבנטי. לצורך הענין נניח שאנחנו מדברים על משהו שמשתמשים בו בגירים בלבד, תחת פיקוח קפדני על אספקתו ובדיקה שהמשתמש בוחר לעשות זאת מיוזמתו ובלי שהדבר נכפה עליו בידי בעלי סמכות למיניהם. אפשר גם לדמיין פיתוח של גלולה שגורמת לאדם להימשך לבני מינו הביולוגי (או לשני המינים); אני משער שיהיה פחות ביקוש לגלולה כזו, אבל מי יודע. אם אתה רוצה לוודא שלא ניתן יהיה לבצע את הטיפולים ללא ידיעת המטופל אפשר לחשוב על טיפול שלא ניתן בפורמט של גלולה אלא בעירוי לווריד באשפוז יום, או בסדרה של עירויים כאלה במשך כמה חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון של 'אם מותר לפתח טיפול שיהפוך הומוס' להטרוס' אז צריך שיהיה גם טיפול הפוך שימיר סטרייטים להומוס' (או בניסוח אחר - אני אסכים לטיפול המרה להומוס' רק אם יהיה טיפול שימיר סטרייטים להומוס') מושמע תדיר והוא דמגוגי. פורמלית, הומוס' אינה נחשבת מחלה, וטוב שכך - אין צורך להתייחס להומוס' כחולה, וגם לא רצוי שהוא יתייחס לעצמו ככזה. אבל גם גובה נמוך אינו מחלה. אז תתארו לעצמכם שילד שמגיע להתבגרות נבדק על ידי רופא שאומר להוריו: "אני בדקתי את ילדכם וגיליתי שמנגנון הצמיחה שלו הוא כזה, שהוא יגיע מקסימום לגובה של 150 ס"מ. זה אמנם נמוך מהממוצע, אבל אין צורך להיות דוקא בממוצע. גובה נמוך אינו מחלה. לכן אני לא אטפל בו, למרות שיש לי טיפול יעיל שיכול לעזור לו לגבוה ל-170 ס"מ. ילדכם יצטרך ללמוד לקבל את עצמו ולחיות עם עצמו בשלום. אנשים נמוכים יכולים להיות בריאים בנפשם ובגופם, ללמוד, לעבוד, לפתח קריירה, להנשא ולהקים משפחה. למשל גם נפוליון ובן גוריון היו נמוכים". אני ספק אם יש רופא שיגיד דבר כזה ואם ימצא כזה - תוגש נגדו תלונה על התנהגות לא אתית, על כך שמנע ממטופל טיפול יעיל שהיה עוזר לו, למטופל, להרגיש יותר טוב, לפתח תחושת well being גבוהה יותר. למרבית המזל, אין לובי של נמוכים שפעיל כמו לובי הלהט"בים. אני מאמין שההקבלה להומוסקסואליות היא ברורה. אם אדם מגלה שהוא הומוס', ואי אפשר לשנות את זה, רצוי שהוא יקבל את עצמו, ויממש את עצמו בכל תחומי חייו. על החברה לעזור לו בכך שגם היא תקבל אותו, לא תפלה אותו לרעה, תעזור לו לחיות בצורה שוויונית ולממש את הפוטנציאל שלו. אבל אם כן יש דרך לשנות את נטייתו, ואם האדם מעוניין בה - אינני רואה דרך מוסרית למנוע אותה ממנו. ומה לגבי הכיוון ההפוך? בבקשה. אם ימציאו טיפול שהופך הטרוסקסואלים להומוסקסואלים ויהיו אנשים שירצו להשתמש בו - בבקשה. אבל זה בערך כמו להגיד שאנשים שיגלו בנעוריהם שהם עתידים להיות גבוהים מהממוצע יבקשו טיפול שיהפוך אותם דוקא לנמוכים. כיום ככל הנראה אין טיפולים יעילים לשינוי נטיה מינית, מה עוד שאנחנו לא לגמרי יודעים מה גורם לה, והויכוח של 'תורשה מול סביבה' עדיין קיים (ר' https://drive.google.com/file/d/1xJgJauwfbBZyK7IVWJfL...) יחד עם זאת, כפי שציינה הסתדרות הפסיכולוגים בנייר עמדה שלה (https://www.psychology.org.il/%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A...) בגלל האוירה של תקינות פוליטית כיום בעצם כמעט אין אפשרות לעשות מחקר על האפשרות לשנות נטיה מינית, והיחידים שעוד עושים את זה הם חוקרים ממסגרות בעלות נטיה או מימון נוצרי, מה שמחשיד אותם מראש בהטיה. הפסילה של המאמר נשוא דיון זה מעידה גם היא על האוירה של התקינות הפוליטית שבה כל מחקר או אמירה על הנושא נשפטת לא לפי הראיות המדעיות שלה אלא לפי 'נכונותה' ביחס לכללי התקינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הטיעון של 'אם מותר לפתח טיפול שיהפוך הומוס' להטרוס' אז צריך שיהיה גם טיפול הפוך שימיר סטרייטים להומוס' מושמע תדיר והוא דמגוגי" הוא באמת מושמע תדיר? לא שמעתי אותו מעולם (וכדי להיות בטוחים שאנחנו לא מתבלבלים, יוסי לא העלה אותו בתגובה שלה הגבת). בכל אופן, אני מסכים שהוא דמגוגי. אני חושב שבאמת קשה לחלוק על הטענה שלך, אם הטיפול ההיפותטי ניתן לבגירים שמחליטים עבור עצמם. זה מעורר אי-נוחות גדולה בהרבה אם מדובר בטיפול שצריך להינתן להומואים (או הומואים בהתהוות) בעודם קטינים, בהחלטת הוריהם. גם כאן כנראה קשה לחלוק על זכותם של ההורים להחליט החלטות כאלה, אם הטיפול הוא קל ופשוט (ואני בולע כאן גלולה מוסרית מרה...). העניינים נהיים סבוכים יותר אם הטיפול גורם מצוקה (כשאפשר לשחק עם הפרמטרים של עוצמת המצוקה, זמניותה או תמידיותה, סבירותה). לי אין תשובות ברורות. אילו היינו ב-1960, כנראה הייתי "מרשה" להורים להמיר את ילדיהם גם אם מדובר בטיפול קשה למדי (כי הטיעון של "סבל מהטיפול מול סבל של חיים כהומו" היה חזק). היום, כשאנחנו יודעים שהומואים יכולים לחיות חיים לא רק מלאים וטובים אלא אפילו גאים, הנטייה שלי היא לאסור אפילו אם המצוקה היא קלה למדי וחולפת; גם זה כל כך תאורטי שאולי אין טעם לדון בזה, שהרי אפילו אם יוצע טיפול שנראה על פניו קל ופשוט, יהיה קשה לדעת באמת את השלכותיו בלי ניסויים בבני אדם, ואני מתקשה לראות איך ניסויים כאלה יהיו אתיים. אבל אם ילחצו אותי לפינה עם ניסוי מחשבה תיאורטי שבו ההצלחה בהמרה מובטחת, במחיר של סבל קל וחולף... אני מניח שיש סף מסוים של קלות שבו אאלץ לקבל את זכותם של הורים לעשות זאת (וכאמור, זו גלולה מוסרית שמרה לי). (קצת מזכיר את הדיון החילוני בברית מילה, ואני כותב את זה בעיקר כדי לנסות להניא מגיבים אחרים מלהביא את זה כאנלוגיה שתעזור כאן, כי אני חושב שזה יהיה ניסיון לטפל במים עכורים בעזרת מים עכורים יותר.) נכון כנראה שבגלל תקינות פוליטית אי אפשר לעשות היום מחקרים ולו ראשוניים בכיוון הזה, ומזווית הראייה של הסקרנות המדעית זה חבל, אבל במבט כולל אני חושב שטוב שכך. עדיין. תן להומוסקסואליות עוד עשור-שניים של התבססות בעולם המערבי, תן לכיסי ההתנגדות לגווע, ואז, אם נשרוד את משבר האקלים, נדבר. (ומה יהיה הטעם אז במחקר כזה, שהרי לאף אחד לא תהיה מוטיבציה לעבור טיפול כזה? סקרנות מדעית! אבל לא רק, זה יכול להיות שימושי. פגשתי גבר מקסים, ואנחנו רוצים לחלוק את חיינו זה עם זה; היינו רוצים לממש את זוגיותנו גם במימד המיני.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקראתי את המשך הדיון בתגובה לשאלתך, אני מופתעת שלא עלתה השאלה: מי ישלם על פיתוח הגלולה הזו? הרי השאלה "מי ישלם" גוזרת גם מה אנחנו חושבים באמת על השינוי שתגרום גלולה כזו. האם הפיתוח ימומן במלואו בידי חברה פרטית, ישווק בתקציב גדול ויקבל קמפיין פרסומי של מותרות? כמו ניתוח פלסטי באף או הזרקת סיליקון? או שהוא יקבל מענקי פיתוח נדיבים מהממשלה, ייכנס לסל הבריאות ויוצע לאנשים הרלוונטיים בידי רופאי קופת חולים? כמו רצון בשינוי מין? נכון להיום, לא מעט בהשפעת אנשי צוות במחלקות הרלוונטיות, היחס למי שמביע רצון בשינוי מין הוא רפואי, כלומר כל טיפול שם שייך לסוג השני ומתקבל בברכה, אפילו נדרש בקול. ואילו לגבי העדפה מינית - הטיפולים מהסוג השני נדחים בשאט נפש כ"המרה". (אני מבינה היטב ממה נובע ההבדל בין הגישות של טרנסים לעומת גייז מן השורה. אבל פילוסופית היה אפשר להכניס פה שאלה: אם אתה לא מרוצה מגופך, אולי אתה יכול גם להיות לא מרוצה מנטייתך?) ועוד דבר: גלולה כזו, בהנחה שתהיה אך ורק מסוג "מותרות" (נניח שהיא תפעל לטווח הקצר ותהיה הפיכה) - היא תוכל להתקבל בברכה בגלל יכולת להוביל אנשים להרפתקאות מיניות (כמו שיש כאלה שלוקחים MDMA כדי לחוות ריגוש מיני או רומנטי עם בן/בת זוג). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |