בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/11/19 6:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מיתמם? אתה אומר שהכסף בחשבון הוא רק קצה הקרחון והכסף שקיבל רבין היה ממעשים פליליים. לא ראיתי לכך אזכור בשום מקום. אומרים שהכסף הגיע מהרצאות של רבין באירועים. ככל שזכור לי, כמו שהיום להחזיק מט"ח בחו"ל זה לא פלילי, בשנות השבעים לקבל כסף על הרצאות כשאתה שגריר לא היה פלילי. לכן אני שואל אם יש לך אסמכתא- האם מישהו אמר שרבין קיבל את הכסף באופן פלילי? לפי הניו יורק טיימס לא היו בחשבון 90 אלף דולר, אלא הכנסות של 90 אלף דולר שרבין קיבל תמורת הרצאות. לפי עמוס ערן שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה של רבין (ולפני כן יד ימינו בשגרירות) היו בשני החשבונות יחד 17 אלף דולר1. אהרן ברק היה היועמ"ש. הוא אומר היום2: "שני אנשים יכלו להפעיל את התקנות – היועמ"ש להגיש תביעות, ושר האוצר לדרוש כופר עבור סכומים קטנים. אני זוכר סכום חיתוך של כ-5,000 דולרים. המזכיר של רבין, אלי מזרחי, טען אז שמדובר בכ-2,000 דולרים – אז זה לא הטריד אותי. אך משנמשכה החקירה והתברר שהסכום גדול הרבה יותר, על פי הכללים היינו צריכים להגיש תביעה משפטית". ברק היה פעיל ביותר בהחלטה על העמדה לדין. שר האוצר רבינוביץ' רצה לפטור את רבין בקנס, אבל ברק אמר שלא יגן על החלטה כזאת בבג"ץ. בזמנו לא היתה זכות עמידה בבג"ץ למי שאינו צד בענין, וברק ידע זאת. על פי חלק מהגרסאות ברק אמר שהוא עצמו יגיש בג"ץ אם יוחלט לפטור את רבין בקנס. באותה עת התגלה כי גם לשר החוץ לשעבר אבא אבן יש חשבון דולרים בארצות-הברית, עם סכומים גדולים יותר. אבן טען שקיבל אישור מהאוצר להחזיק בחשבון אבל הנייר אבד לו. ברק החליט לא לתבוע את אבן, מאחר ש"רבין אישר שעבר על החוק וטען שזה לא חשוב, ואילו אבן הכחיש שעבר על החוק". לפי דניאל פרידמן, בספרו "הארנק והחרב"3 היה חשבון לא חוקי נוסף של שגריר בסכום דומה לזה של רבין שנסגר עם כופר. בעניין אפי נווה בנתב"ג אתה מתחמק מלומר אם לדעתך היה צריך לפנות את כסאו בעקבות הפרשה. מתוך זה שאתה אומר "זוטי דברים" אני מבין שאתה חושב שלא. ____________ 1 "היום זה לא היה קורה": הסיפור האמיתי מאחורי הפרשה שהפילה את רבין מעריב 9.4.2017 2 מאחורי הקלעים של פרשת חשבון הדולרים שקוף 7.8.2019 3 אביא את הציטוט מאוחר יותר, הספר לא מולי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע (באמת) אם מדובר כאן באי הבנה או באי רצון להבין. כשכתבתי שחשבון הדולרים הוא קצה הקרחון התכוונתי לכך שהיו גם הרצאות של שגריר מדינת ישראל בזמן כהונתו ששכרן שולשל לכיסו, ואני ראיתי בכך עבירה חמורה יותר בהרבה מהעבירה הפורמלית של קיום חשבון בחול בניגוד לחוק. מתגובתך הבנתי שאתה לא מכיר את סיפור ההרצאות, ולכן הבאתי סימוכין לכך שאכן היו כאלה. עכשיו טענתך היא שלא מדובר בקצה קרחון כי הרצאות של שגריר ששכרן יורד לכיסו זה שום דבר, ומכך משתמע שידעת על ההרצאות אבל הן לא הרשימו אותך, וזה מעביר אותנו לדיון אחר. אני לא מיתמם באמת חשבתי שאתה רוצה שאביא מקור להרצאות האלה, וגם כרגע אני לא בטוח עד הסוף שלא כך היה (אבל לא אשלח אותך לפוליגרף). לגבי הדיון האחר אומר שבאמת איני בקי בחוק, ואולי פורמלית מותר לשגריר לפעול כך, אבל לדעתי אם אין חוק כזה הוא ממש מתבקש. אני חושב שהרצאות של שגריר הכנסותיהן צריכות להיכנס לקופת המדינה. אחרי שהוא מסיים את תפקידו, הוא יכול לתת הרצאות בשכר. אבל זו רק דעתי ואתה יכול לחלוק עליה. אשר לתקדימי הכופר, מהחומר שהבאת אני למד שהיועץ המשפטי דאז וסביבתו חשבו שניתן להמיר כתב אישום בכופר במקרים של חשבון לא חוקי, אם מתקיימות נסיבות מיוחדות, ויש מספר מקרים שכך נהגו. לגבי המקרה של רבין, כשאני מוסיף להן את סיפור ההרצאות שהוא חמור בעיני בהרבה, הנסיבות בפרוש אינן מקלות. אגב, כ"כמעט שר המוסר של האייל", האם הייתי מפרנס את עצמך מהרצאות לו היית שגריר ישראל בארצות הברית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |