 |
מנהל אגף תכנון תחבורתי במשרד התחבורה, שי קדם, הודה בריאיון לאולפן ynet כי במשרד לא צפו את היקף העומסים שגרמה השקת הנתיב. "לא תכננו להגיע לכאלה עומסים, אבל אנחנו בתהליך למידה", אמר קדם והוסיף: "הסדר חדש לוקח זמן, ואנחנו ממתינים לראות כיצד המציאות תתייצב". המתנה נעימה, מר קדם. כמוך ממתינים (בפקק) אלפי נהגים, אלה שהמכונית לפניהם מיוצבת להפליא על אותו מטר כבר חצי שעה.
כשנשאל אם לא היה מקום לנקוט בצעדים מכינים כמו הגדלת תדירות התחבורה הציבורית והקמת חניונים גדולים לפני שסוגרים נתיב בכביש החוף ענה "ההתנעה הזו של הפרוייקט מייצרת באז באופן כללי כדי לקדם פתרונות". "ומה התועלת באותו באז?", תשאלו, בבקשה: "... זה בהחלט דוחף אותנו לאותם פתרונות שאנחנו כבר מקדמים". הבנתם? משרד התחבורה מסתייע בציבור כדי ללחוץ על עצמו. אני מניח שמשרדים נוספים יכולים לאמץ את הרעיון ולהגיע ךהישגים כבירים, אבל אני פוחד לתת דוגמאות כי מישהו עוד עלול ליישם אותם.
תוכלו למצוא בכתבה גם הסבר מאד הגיוני למה סגירת הנתיב היא למשך כל היממה ולא רק בשעות העומס (זה היה מחייב הצבת תמרורים שהיו מבלבלים את הנהגים. ניחוש שלי: זאת העז שהשאירו במיוחד, כדי שהשר יוכל ביום מן הימים להוציא אותה ולקבל קרדיט על כך שהוא נענה לרחשי הלב של הציבור או משהו. אבל אולי הניחוש הזה נותן קצת יותר מדי קרדיט לשר וליועציו). מה שלא תמצאו בכתבה היא המילה "סימולציה" - לא מצד המראיינים ולא מצד המרואיין, ובכלל אין שום הסבר מה בדיוק נכלל באותו "תכנון" של המהלך ולאיזה פקקים כן ציפו "עד שהמציאות תתייצב" ולאתר ההתייצבות המובטחת.
מר קדם השתמש באנלוגיה של האדוות שנוצרות כשמטילים אבן לתוך אגם, מה שעורר אצלי את האסוציאציה המיידית לגבי אבן שטיפש אחד זורק לבאר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש