|
||||
|
||||
משהו קטן שאפשר ללמוד מהתנך: ברשימת היוחסין של אדום (בראשית ל״ו) מופיעים, בין השאר, זרח וקנז. במקומות אחרים מופיע זרח במקום מכובד1 ברשימת היוחסין של שבט יהודה. קנז מופיע במקומות שונים (לדוגמה: שופטים א’) כקבוצה על סף המדבר. יש מועצה אזורית בשם בני שמעון. ואמנם בני שמעון נזכרים בתנך. הרשימה שלהם מופיעה חמש פעמים, עם שינויים. באחת מהן מופיע זרח כבנו של שמעון. מופיעים שם גם שאול וימין. שאול מופיע גם ברשימת מלכי אדום. מה שרומז שהיה בלגן (גם בהתחשב באפשרויות הבלגן בשלבי המסירה והעריכה השונים) בכל הקבוצות שהיו במרחב הדרומי. חלק נספחו בסופו של דבר לאדום וחלק ויהודה. ואולי גם היו קבוצות שנשארו באמצע. 1 או שלא. התאומים בני יהודה ותמר |
|
||||
|
||||
ומעבר לבלגן ברשומות, ייתכן גם ששני אנשים שונים בזמנים אחרים נקראו זרח. לו התנ''ך היה נכתב בקוריאה, חצי מהדמויות היו קים וחצי אחר פארק. |
|
||||
|
||||
השייכות לשבטים נקבעה לפי מקום המגורים הגיאוגרפי ושמות השבטים היו בעצם מחוזות גדולים. במהלך דורות רבים, עד לחתימת התנ"ך, נקבעו מוצא וקרבה משפחתית בהתאם למיקום המגורים כאשר שם השבט/מחוז הוא כביכול שם אבי המשפחה השבטית הגדולה. מכיוון שהקביעות הללו לא היו אחידות ובאזורים שונים כמו הנגב שכנו שבטים וממלכות שונים, גם מגילות היוחסין לא זהות והתנ"ך כמו בכל נושא אחר, חסר עקביות פנימית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |