|
דן שגיא, תושב שוויץ, מתאר את החיים שם:
וץ מהניקיון כל דבר מתוכנן שם ברמה קיצונית. מרגע שילד נולד כבר רושמים אותו לגן. יש להם משאלי עם על כל דבר. זו דמוקרטיה ישירה כמו ביוון העתיקה. הרחוב הוא זה שמחליט איזו מהירות נהיגה מותרת בכביש, כמה חניות יוקצו בכבישים. זה דיוק שעובד ברמה חולנית.
"כשאתה חי בבניין משותף יש שעות ספציפיות שבהן אתה יכול להשתמש במכונת הכביסה ובמכונת הייבוש. יש שעות ספציפיות להורדת הזבל, ולכל סוג של זבל יש יום אחר.
"זה מובנה בתרבות. אלמנט התכנון מראש הוא ברמה יומיומית. אסור, למשל, להוריד מים בבתים משותפים אחרי השעה 10, ואסור להתקלח אחרי השעה 11 בלילה. הם יודעים שהם צריכים להגיע הביתה בזמן ולאכול ארוחת ערב בדיוק לפני השעה האחרונה המותרת להתקלח. כל זה כדי לשמור על השקט והפרטיות של האחרים. עבורי זה היה הלם תרבות.
"השוויצרים תמיד יעירו לך. כשאתה עושה משהו לא בסדר - אתה מקבל על זה מכתב תלונה. השכנים הם נאמני משטרה - יש להם סמכות לדווח על עבירת תנועה שעשית. זה מובנה לתוך התרבות.
"מכמתים שם ברמת דיוק אדירה דברים אמורפים לחלוטין, כמו למשל, רמת האינטגרציה שיש בכל מקום. הם מכמתים עד כמה אתה, האזרח, מעורב בחיים הקהילתיים. נציגי השלטון עוברים בית בית ושואלים את השכנים.
|
|