בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/05/02 11:13
קו 405 70813
ארז לנדוור • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 26/5/2002, 22:50
במידה ושמיר היה נבחר ב92 וממשיך בדרך הסרבנות והכיבוש, פיגועים כאלה היו ממשיכים. הפיגוע עצמו היה חלק מהמלחמה הפלסטינית נגד הכיבוש. הוא גם היה נקודת יחוס לפיגועים הבאים שבאו לאחר אוסלו, ולכן מהווה נקודת פתיחה שלהם.
לגבי אי-אחריותו של עראפת לגביו, כך התחילה כל האינתיפאדה - תחילה התפרצות התקוממות עממית, ולאחר מכן תנועות הטרור לקחו טרמפ עליה. (למי שרוצה לינק, זה כתוב בספרם של שיף ויערי על האינתיפאדה)
גם בפיגועי 94-95 עראפת לא חתם על הצ'ק, אלא כמו שאמרתי לא פעל (או לא פעל מספיק) כנגד התופעה.
קו 405 70820
איפסילון • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 27/5/2002, 0:16
פיגועים /כאלה/ היו, אולי, ממשיכים - ולא מתחלפים בפיגועים הדורשים כמויות גדולות של חומרי נפץ (משום שכאלה כמעט שלא היו בנמצא תחת ה"כיבוש").
תאר לך שכל אחד מהמחבלים המתאבדים בשנה וחצי האחרונות היה חמוש, במקום בחגורת נפץ, בשתי ידיים. זה מה שהיה צפוי לנו לו המשכנו ב"דרך הסרבנות והכיבוש".
כיוון שבחרנו אז ללכת ב"דרך השלום והפיוס", קיבלנו פצצות ומרגמות. איזה יופי לנו.
קו 405 70840
דב אנשלוביץ • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 27/5/2002, 9:47
לא אתחרה עמך בכושר הנבואה לגבי מה היה אילו, ורק אציין שעד לתחילת תקופת מעבדות הנפץ עברו כמעט שלושים שנה שבהן לא הייתה בשטחי יש''ע אפילו מעבדת נפץ אחת.
הסיבה לכך לפי היגיון אלמנטרי היא נוכחות כוחותינו בשטח שאינה מאפשרת פעילות כזאת.
ברור שפעולה כמו הטית האוטובוס לתוך תהום (ואפילו פעולה כמו הפיגוע בתאומים בניו יורק) שאינן דורשות תשתית הייתה אפשרית, אבל דברים כאלה אפשר לעשות רק פעם אחת, מכל מקום אי אפשר לבנות מנגנון של ביצוע יום יומי של פיגועי רצח המוני כפי שאפשרה בריאת רשות הטרור במסגרת הסכמי אוסלו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות