|
||||
|
||||
מה שצפריר אמר, וגם (אליבא ד' קיינס) נראה שעומק המשבר נבע דווקא מנסיון הממשלה לאזן את התקציב. כשההכנסות ירדו הממשלה קיצצה בהוצאות, מה שהעמיק את המיתון אף יותר ולהוריד עוד יותר את תקבולי המיסים. לטוב ולרע, אני לא רואה איך זה קשור לתקנות סוציאליסטיות. הניו דיל היה, למיטב ידיעתי, ניסיון לשבור את המעגל הזה. במקום סתם "להצניח כסף ממסוקים" כדרישת קיינס, הממשלה דוקא השקיעה בבניית תשתיות שקיימות עד היום. מותר לשאול למה אתה מכנה אותו "הידוע לשמצה"? |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי בהתחלה, לא רוצה לצלול עמוק מדי לויכוח שוק-חופשי VS שוק ריכוזי. אבל גיגול בסיסי על הסברי מילטון פרידמן לנושא (כולל ביוטיוב, יאיר לך זווית שונה לגמרי על הנושא). |
|
||||
|
||||
וואלה, הלכתי לחפש. ומצאתי את מה שאמר פרידמן. הוא פחות או יותר אמר מה שאני ציינתי, ותולה את עומק המשבר בעיקר במדיניות הבנק הפדרלי בארבעת השנים שקדמו לניו דיל. ציטוט לעצלנים מושבעים: much of what Roosevelt did in the New Deal was unwise, but much of it was necessary you can't again give a black and white judgment
|
|
||||
|
||||
הבנק הפדרלי הוא הבעיה העיקרית, בהחלט. הרגולטור ממש תפקד בצורה רעה, שהאריכה והעמיקה את המשבר. הוא כן תוקף את הניו דיל, אבל שם הוא זהיר יותר בכבודו של רוזוולט. שורה תחתונה: הבעיה ברגולטורים, לא בשוק. השוק יתנהג בהתאם לתנאי השפה שמכתיבים לו, והתערבויות לא במקום תמיד מוכיחות עצמן כהרסניות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |