|
||||
|
||||
לא השתתפתי בפתילים ההם, אשמח להפניה. אזכיר שהמשבר הכלכלי בשנות השמונים לא הוגבל לקיבוצים. המשק כולו נכנס לסחרור אינפלציוני. עסקים במגזר הפרטי סבלו לא פחות. ולא כל הקיבוצים פשטו רגל, חלק לא קטן שגשגו. מתוך כתבה בגלובס: הקיבוצים, שמהווים רק 1.5% מהאוכלוסייה, מפיקים 9% מהייצוא והייצור של מדינת ישראל, והם נחשבים למעסיק הגדול בפריפריה. ולדוגמאות שבכתבה אני יכול להוסיף מהזיכרון את גבעת חיים, בארי, נאות מרדכי, יטבתה ואלרום |
|
||||
|
||||
הקיבוצים שנותרו הם כאלה שהיה להם גב כלכלי בשל עסק מצילח בתוך הקיבוץ (בדיוק הדוגמאות שנתת - פריגת וכו'), ולא עצם הצלחת המערכת הקיבוצית. כלומר, אלו שבמיטב המסורת הקפיטליסטית השיאו ערך למישהו חיצוני. באותה מידה הם יכלו להיות גם סתם יישובים קהילתיים (רובם כאלה היום דה פקטו). כלומר, אם הכורדים יצליחו, יהיה זה באמצעות ''דפוס כורדיסטן'' או ''יינות צפון סוריה'' ולא בשל בניית מערכת הקולחוזים המדוברת. לגבי הפניה לפתילים - חפש ''אורי רדלר''. מניח שתשקע תחת כמות המלל שלו ושל תומכיו ומתנגדיו. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את כוונתך. במה שונה המפעל שהקים הקיבוץ מהפלחה והרפת? הרי אף אחד לא מצפה שהקיבוץ יהיה אוטרקי. |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא הערך ללקוח. פלחה, רפת ומטילות - הערך נמוך יותר, בוודאי מול תחרות חיצונית (שכמעט ולא נפתחה כדי להמשיך להגן עליהם, ועדיין מסובסדת ומווסתת באופן משמעותי על ידי מועצות החלב, הלול והשבלול). מפעלים אחרים, שמחזיקים את עצמם ללא צורך בכיסוי חובות מתמיד, כי הם נותנים ערך ללקוחות בארץ ובעולם, יכולים לאפשר המשך קיום אורח חיים לא יעיל (עד גבול מסויים), ולכן שורדים. אולם גם זה כבר לא כמו במתכונת הישנה. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי ענפי חקלאות, גם כשהם רווחיים (אלא אם כן הם במקרה מאוד רווחיים1) לא מספיקים כדי לקיים קיבוץ שלם. 1 אבל ענפי חקלאות לא יכולים להיות מאוד רווחיים בארץ למשך זמן רב: נכנסת תחרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |