 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הקדמת אותי, כשקראתי זאת מיד חשבתי על הדיון כאן. ב. עדיין לא ברור לי שזה מוציא את כל האוויר. עצם זה שהחלטה ברמת "טריויאליות" מסוימת (ולפני שפתחנו את הדיון על הקו המפריד) נלקחת ברמה לא מודעת, כשאנחנו מרגישים שהיא כן מודעת, זה ממצא חזק למדי וערעור חזק למדי על מהימנותה של הרגשת המודעות לרצון שלנו. אם היית מגלה שיצור אלוהי מחליט בשבילך, אבל רק בהחלטות טריויאליות, עדיין היית נופל מהכסא מרוב תדהמה. יתירה מזו, ייתכן ובהחלטות "משמעותיות", רשת הנוירונים שלך כבר כל כך מוטה, שהמקביל ל"פוטנציאל המוכנות" הוא תכונה/מצב אחרים של הרשת שנקבעו כבר לפני חודשים ושנים. לדוגמה, ההחלטה האם לשלוח פרחים לאשתך או לשכנה המצודדת מן הסתם הוכרעה הרבה לפני שנכנסת לחנות הפרחים - כי היא מן הסתם מותנית בעשרים שנה של חיים לצד אשתך. האם זה מרמז על רצון חופשי יותר? תמהני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. וכמוכן, בהנחה שהפירוש שלהם אמנם נכון, וההבדל המהותי כאן הוא באמת פעולה משמעותית לעומת לא משמעותית. רק לפי התאור שהובא במאמר כאן, נראה שנעשה שני ניסויים בלבד, ולכן קשה לקבוע בפסקנות שזה הדבר החשוב שמבדיל בין שני המקרים. אבל יכול להיות שנעשו יותר ניסויים, או שהם מתבססים על כל מיני ניסויים בתחום שמגדירים את זה טוב יותר. כמוכן, אני חושב שהמונח „החלטה לא מודעת1״ הוא אולי קצת מטעה. להבנתי האישית, הרגשת המודעות שלנו היא משהו שהמוח כל הזמן יוצר: פרשנות של כל הנתונים שזמינים לו כדי לקבל משהו שנראה הגיוני ושאפשר לעבוד איתו. מהבחינה הזו, זה באמת לא דבר מאוד מפתיע שההחלטה כבר הייתה קיימת בפועל מעט לפני שהיא השתלבה בתוך הסרט שיש לנו בראש. 1 אני חושב שבערך לכך התכוונת, אבל למונח הזה יש כמה משמעויות אחרות ושונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חלק מהענין הוא שאתה מתייחס להחלטה כ''נתונים שזמינים למח'', בעוד שהיחס הצפוי להחלטות הוא כ''תוצאות''. ברגע שהגדרת את ההחלטות כ''נתונים'' - כלומר כחיצוניות לסובייקט ה'צופה', כבר סימנת את המטרה סביב החץ, כי הנחת שההחלטות נלקחות שלא על ידי אותו סובייקט. אם הניסויים המדוברים מראים משהו, זה ברמה יותר בסיסית שאמורה לספר לנו אם אכן המודל שלך תקף או שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהחלטתי להזיז את היד והזזתי אותה (לפי הפירוש המקובל של המילים הללו). לא ברור לי איך בדיוק ההחלטה מיוצגת במוח. הנה ניחוש: ככל שצריכים לפעול לפיה, יש יותר ויותר דברים מעשיים שצריכים לקרות: לדוגמה, שינוי המיקום של היד. בסופו של דבר אני מקבל בראשי תמונת עולם שבה החלטתי להזיז את היד והזזתי אותה. גם דברים שקורים בתוך המוח הם נתונים שיכולים להיות זמינים למוח ליצירת תמונת העולם. אז אין כאן התייחסות ישירה לשאלת הרצון החופשי. יכול להיות שיש ויכול להיות שאין. ההתייחסות כאן היא רק להרגשה שלנו שיש לנו רצון חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מסכים. אבל בדיוק בגלל זה לא אמרתי "כל האוויר", אמרתי "רוב האוויר", כי מסקנה אחת פופולרית מהניסוי היא שהוא מוכיח כי אין בחירה חופשית. הפסקה האחרונה שלך נכנסת לפרדוקס-לכאורה קלאסי בנוגע לרצון החופשי. דניאל דנט מציג אותו סביב ציטוט של מרטין לותר: "אני ניצב כאן כי אין לי שום ברירה אחרת." אני כנראה לא מצטט במדויק. בכל אופן לותר מצהיר משהו מעין זה כשהוא שם את נפשו בכפו ויוצא נגד הממסד הקתולי, ומסכן את כל היקר לו מתוך הכרתו המוסרית העמוקה. וזה יפה, כי מצד אחד זו הצהרה מוסרית מהמעלה הראשונה, מצד שני הוא אומר שאין לו שום ברירה אחרת, ומצד שלישי אנחנו חושבים שבחירה חופשית היא קריטית למוסר. מה קורה כאן? התשובה שלי בעקבות דנט: בחירה חופשית, במובן שרלוונטי למוסר, היא לא אירוע רגעי. בחירתו החופשית של לותר לעשות את הטוב מתבטאת באופיו הקבוע [בחיווטי רשת הנוירונים שלו], וצפויה מראש (גם בלי מידע דטרמיניסטי על חיווטי הרשת, רק מזה שאנחנו מכירים את לותר ויודעים שהוא איש נעלה מוסרית). יש פה אילוץ של הבחירה, אבל זה אילוץ פנימי לנפש [לרשת הנוירונים]. האופי של לותר אילץ אותו להתייצב כאן, לא גורם חיצוני ללותר; והאופי הזה התעצב בתהליך מתמשך שכלל גם השפעות סביבתיות, אפילו אילוצים חיצוניים, אבל גם בחירות של לותר במשך חייו. זו בדיוק החוויה שלנו של בחירה חופשית משמעותית-מוסרית, והיא תקפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |