|
||||
|
||||
אני לא אומר זבש"ם. חלילה וחס. את כל מה שאני כותב אני כותב מתוך הזדהות וכאב1. איני חושב שהממשלות בשנות החמישים אמרו בפרוש למתיישבים: "אין פתרון קסם. אתם צריכים להמשיך לסבול." מאד אכזרי לומר בפרוש דברים כאלה, ולכן אני בטוח שהם גם לא נאמרו בפרוש. אבל כולם ידעו שזה המצב, ולכן המתיישבים לא "קטרו", וחשקו שפתיים. הממשלה הכתה באויב באמצעות פעולות התגמול, למשל, ואני מניח שהיא גם הצהירה שתכה באויב, אבל לא אמרה שיש לה פתרון קסם. כתבתי במאמר שהמושג "פתרון" נולד אחרי מלחמת ששת הימים. נוצר לפתע רושם מוטעה שאנחנו יכולים לפתור הכל, וכל אשר עלינו לעשות הוא לבחור בדרך נכונה. וכפי שזה לא היה נכון בשנות החמישים, זה גם לא נכון היום. לכן גם הממשלה הנוכחית לא אומרת למתיישבים שהם צריכים להמשיך לסבול. העובדה שהיא אומר שתכה את החמס 2 אינה מראה שהיא אומרת שיש לה פתרון. בדיוק ההפך. שמענו לא מזמן את נתניהו מסביר את חוסר התכלית בפעולה צבאית כזאת או אחרת אם בסופו של דבר מגיעים לאותה נקודה. היום כשהגעתי למסקנה שהדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לכבוש את עזה מחדש ולהחזיר את הגלגל לאחור, הייתי מצפה מנתניהו שיסביר מדוע הוא נגד הדרך הזאת. אבל, לצערי, עמדות הציבור היום הן כאלה שאיש בכלל לא מעלה על דעתו לשאול שאלה כזאת, ולכן נתניהו פטור מתשובה. 1 אולי אגלה טפח ממה שקורה "מאחורי הקלעים". בנוסח הראשון של המאמר שאותו שלחתי למערכת האייל המשפט האחרון הסתיים במלים: "ללא זאת אי אפשר לדעת מה הם רוצים." ירדן שקיבל את המאמר וערך אותו כתב לי בין השאר: המשפט "ללא זאת אי אפשר לדעת מה הם רוצים" נראה לי לא מספיק "חגיגי" לסיום המאמר, ואפילו לא מבטא בחדות, לדעתי, את מה שאתה רוצה לומר. אולי משהו כמו "כל עוד אינם עושים זאת, דרישתם נותרת בעלמא"? (אפשר אפילו להוסיף "כבלונים פורחים באוויר", אבל רק אם זו בדיחה שמוצאת חן בעיניך). ואני עניתי על כך: זה בסדר מצדי שתחליף את המשפט בניסוח שלך, אבל את הבלונים עזוב, כי אנו עוסקים בעניין רציני, ולא צריך להשאיר רושם כאילו אני מלגלג או מזלזל בהם. 2 שזה בסדר גמור, וטוב שתגיד זאת, וגם תכה מידי פעם. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז למה אתה חושב שהם צריכים להגיד מה הפתרון שהם רוצים? למה שהם לא יבקשו פתרון מהממשלה, פתרון שהם לא יודעים מהו, אבל שיספק להם שקט? |
|
||||
|
||||
לא מבקשים פתרונות קסם מוחלטים למה שאין להם פתרונות קסם כמו מחלות תאונות דרכים וכדומה. מתגובתך הקודמת חשבתי שהבנת. אנחנו כחתול שרודף אחרי זנבו. |
|
||||
|
||||
לתאונות דרכים ולסרטן לאף אחד אין פתרון ובכל העולם סובלים מזה. לרקטות על ישובים יש פתרונות וברוב העולם לא סובלים מזה. כרגיל, הכל בסופו של דבר הוא שאלה של סדרי עדיפויות. במקומות אחרים בעולם, כאשר אזור מסוים נמצא תחת אש לאורך זמן הוא בסוף ננטש על ידי תושביו שבמקרה הטוב עוברים למקום אחר ובמקרה הרע הופכים לפליטים. התושבים צריכים להחליט מה סדרי העדיפויות שלהם. המדינה יכולה, היפותטית, להפעיל כוח בעוצמה שתסיים את הסיפור, אם על ידי כיבוש ואם על ידי הרס מוחלט של ערי הרצועה או לחילופין להכנע לכל דרישות החמאס. לכל פעולה כזאת יש מחיר (כלכלי, פוליטי, מדיני, חיי חיילים) והמדינה צריכה להחליט מה סדרי העדיפויות שלה. מתוצאות הבחירות וממדיניות הממשלה, אני מתרשם שיש החלטה מאוד ברורה, הן של התושבים והן של ראשי המדינה, מה הם מעדיפים לעשות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהבעיה שלנו בעזה וגם מול החיזבאללה בלבנון היא בעיה ייחודית שאין לה אח ורע בעולם. בעולם אין מצב שבו אזור ליד הגבול יהיה נתון לאש מצד מדינה הרבה יותר חלשה ששוכנת מעבר לגבול. שום מדינה חלשה לא תעז לפתוח באש על אזרחי מדינה שכנה שהיא הרבה יותר חזקה ממנה, ולכן גם המדינה החזקה לא תותקף בדרך כזאת, וממילא לא יתעורר צורך לנטוש אזורי ספר בשטחה. כבר דנתי רבות בעניין הזה, ובזמנו כתבתי את ''יריחו תחילה'' ואת משל ''הפיל המסומם'' כמעין ניסיון להציג את חוקי המשחק החריגים ששוררים פה הרבה בגלל שפשוט, שלא בחכמה, השלמנו עמם. כשכתבתי את המאמר כבר לא הצעתי שאת שיטת ''יריחו תחילה'', בהביני שבמציאות שנוצרה כאן היא לא ראלית. לעומת זה את המושג ''כיבוש עזה'' אנחנו שומעים מידי פעם לא רק ממני. לכיבוש עזה יהיה כמובן מחיר, אבל מבחינת תושבי עוטף עזה, אפשר יהיה לקרוא לכך ''פתרון''. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמצב כאן הוא ייחודי מעוד בחינות: אני לא מכיר מקום בעולם שבו יש אוכלוסיה גדולה חסרת אזרחות. כאשר יש קונפליקט בין מדינות שכנות, מדינה אחת יכולה לפלוש לשטחה של המדינה השנייה ולהשתלט על חלק ממנה, או לתקוף את מוסדותיה, אבל כל זאת בלי להפסיק את קיומה העצמאי ולהפחית את אחריותה על אזרחיה ותושביה. כאן, אין מדינה שכנה שאפשר לצפות ממנה להיות אחראית על האוכלוסייה וברגע שתכבוש את אזור כלשהו תהפוך להיות האחראי לאוכלוסיה שבשטח שתפסת, ואת זאת, נראה לי, ישראל לא רוצה לעשות. |
|
||||
|
||||
העובדה שלתושבי עזה אין או יש אזרחות היא עניין פורמלי שאיני רואה את חשיבותו. יש שם שלטון של החמס שאמנם עוסק בעיקר במנהרות והרקטות שלו, אך בכל זאת שולט באוכלוסיה, ואחראי גם לגופים כמו בתי חולים ותחנות כוח. החמס גם נתמך על ידי רוב האוכלוסייה שם. מה שיש שם הוא תוצאה של הרצון של האוכלוסייה וזה לא אמור להיות קשור אלינו. לו רצה החמס היה יכול לקרוא לדבר הזה מדינה ולחלק פספורטים לתושבים. מבחינתנו מדובר במדינת אויב, כמו לבנון, וככה עלינו להתייחס אליה. אם נכבוש את השטח, נחזור למצב שהיה קיים הרבה שנים עד נסיגת אוסלו, ואז נהיה אנו אחראים לאוכלוסיה. אני יודע שישראל לא רוצה לעשות זאת, אבל אולי זו הטובה שברעות. |
|
||||
|
||||
''אזרחות'' או ''מדינה'' הם לא עניינים פורמליים אלא מושגים מדומיינים (ותודה ליובל נוח הררי). ישראל נתפשת, הן בעיני תושביה והן בעיני (רוב) העולם, כמדינה ורצועת עזה לא. אם החמאס היה רוצה להכריז על מדינה, לחלק פספורטים לתושבים ולשלוח שגרירים למדינות העולם, יש סיכוי טוב שהעולם (או לפחות חלק משמעותי ממנו) היה רואה בעזה מדינה. כל זה לא ממש משנה. השורה התחתונה, היא שבמסגרת סדרי העדיפויות של המדינה (בין אם מדובר באזרחיה ובין אם בממשלתה), מדינת ישראל מעדיפה לעבור מדי פעם סבבים של אלימות שבהם יורים רקטות על ישובי דרום-מערב המדינה, פוגעים ברכוש ובנפש של אזרחי המדינה ומזיקים לתדמית של המדינה (אם כמקום מסוכן ואם כמדינה אלימה) על פני כיבוש עזה ושליטה ישירות בתושביה. |
|
||||
|
||||
השאלה היא למה מדינת ישראל מעדיפה. אירועים היסטוריים הם בהרבה מקרים תוצאה של מקריות. הנסיגה מעזה בוצעה בשני שלבים: אוסלו וההתנתקות. האם אוסלו היה אירוע היסטורי מחויב המציאות? בכלל לא בטוח. כל ההתפחות ההסדר הזה התחיל כיזמה של בודדים שהצליחו איך שהוא להריץ את הרעיון שלהם, ולשכנע את הממשלה לממשו, עד שהגיע ההסדר. ההתנתקות על ידי הליכוד דווקא הייתה אירוע עוד יותר בלתי צפוי. יכול להיות מאד שהיום היינו שולטים בעזה וביו"ש באמצעות צבא ומנהל אזרחי, כשנמשך הוויכוח מה לעשות עם זה. האם במקרה כזה היה יותר רע? איני בטוח. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאם מספיק אנשים יעדיפו להשתלט על הרצועה ולשלם את המחיר הכרוך בכך על המשך המצב הנוכחי, זה בדיוק מה שיקרה. למה כרגע הציבור והעומדים בראשו מעדיפים את המצב הקיים, זאת שאלה מעניינת ברמה הסוציולוגית אולי, אבל אני פחות מתעניין בסוציולוגיה. אני מסכים שאין סיבה לחשוב שהסכם אוסלו וההתנתקות היו מחויבי המציאות. מאוד ייתכן שבנסיבות מעט שונות היו קורים דברים אחרים או שלא היו קורים דברים כלל וצה''ל היה עדיין יושב בתוך הרצועה. לשאלתך האם היה יותר טוב או לא, אין לי תשובה. |
|
||||
|
||||
אם כך, מה לגבי הסכסוך בין גרוזיה לדרום אבחזיה? הסיבה שעזה לא נתפסת כמדינה דה־יורה היא אותה סיבה שמקשה על הרפובליקה הסינית: בעולם מעדיפים לרוב את ממשלת רמאללה על ממשלת עזה כנציגה של המדינה הפלסטינים. לשתי הממשלות יש טענות סותרות. ממשלת עזה היא השליטה בכמעט כל מובן סביר ברצועת עזה. |
|
||||
|
||||
מה באמת לגביו? הסיבה לא ממש חשובה. זאת המציאות וככה היא נתפשת בעולם. צודק, לא צודק, נכון, לא נכון, זה לא באמת משנה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהבנתי בסוף- הכתבה שלך מופנית בעצם אליהם. את המשפט הזה אתה צריך להגיד להם. אז דבר אליהם בגוף שני- אתם מבקשים משהו שלא קיים. חבל רק שאתה לא אומר להם את זה לפני הבחירות. |
|
||||
|
||||
וואללה. הייתי צריך לשלוח את המאמר לפני הבחירות. הכל היה אז נראה אחרת. |
|
||||
|
||||
:) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |