בתשובה לאריק, 01/05/19 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נושא תגובתי היה בעיקר אי ההיגיון שבהפרדה בין ''תיאורטי'' ו''מעשי'' בהתייחסות לחוק, והפחד ממדינת כל אזרחיה היה החלק השולי בה. לעניין כיבוד החלטות השופטים, לדעתי, למען הסדר הטוב, עלינו לקיים את החלטות השופטים, אך לכבדן רק אם הן ראויות לכבוד. אגב (וכאן אני שוב עובר לנושא שולי) מקצוע השיפוט הוא בעיני צורך של החברה, כמו שבתקופת הנרי השמיני היה בחור שתפקידו היה להפריד את ראשי הנידונים מגופם במכת חרב אחת וללא כאבים מיותרים, ובתקופה ההיא נדרש תפקיד כזה למען הסדר הטוב בחברה. אבל אני כשלעצמי לא הייתי רוצה להיות שופט בשום פנים ואופן. ושוב ההפלגה לעניינים שאינם ממין העניין אולי מרמזת ששוב הגענו לנקודה שבה אין לי הרבה מה להוסיף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפרדה כלשהי צריכה להיות. השאלה היא מה עמד לנגד עיניו של המחוקק ומה היו מטרותיו. האם המחוקק ביקש למנוע ממפלגות קומוניסטיות להתמודד לכנסת, או אפילו להירשם כמפלגה1? האם כל מפלגה ששואפת ל"מדינת כל אזרחיה" כמטרת יסוד שלה פסולה? הרי "מדינת כל אזרחיה" הוא ההיפך הגמור מ"מדינה יהודית", ועל פי ההיגיון היא שלילה שלה. אז אני מסכים איתך שההיגיון שמפעילים שופטי העליון הוא פתלתל: הם קובעים במפורש ש"הקביעה במטרותיה של המשיבה 2, כי מדינת ישראל היא "מדינת כל אזרחיה", אין בה כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית."2 והלוגיקה של קביעה כזו מוטלת בספק. אני חושב שבית המשפט העליון חייב להיות לוליין בגלל המתח המובנה בין "יהודית" ו"דמוקרטית". פירוש "רגיל" של סעיף 7 א. ידרוס ערכים דמוקרטיים כבדים ביותר כמו חופש הביטוי, הזכות להתאגד והזכות לבחור ולהבחר. על כן בית המשפט חייב למצוא איזון כל הזמן בין ערכי המדינה כ"יהודית" וכ"דמוקרטית". אצל כל אחד מהשופטים נקודת האיזון הזו שונה מעט, ויתכן שהיא תהיה שונה מאוד אצל אזרחים שונים שיתרעמו על פסק הדין. נקודת האיזון שלי לא רחוקה מזו של השופטים, ולכן קל לי לכבד את החלטתם. אני חושב שגם אם היתה רחוקה מאוד משלהם לא הייתי חושב שהחלטתם אינה ראויה לכבוד, אבל קל לדבר כשזה אינו המצב. _______ 1 סעיף 5 לחוק המפלגות הקדים את סעיף 7 א. לחוק יסוד: הכנסת והוא קובע: "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או כמשתמע, אחת מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; (2) הסתה לגזענות; (2א) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל; (3) יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות." 2 רעא 96/2316 מירון איזקסון נ' רשם המפלגות, 1996, השופטים חשין, זמיר וטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ עכשיו משכתבת את הסעיפים במפורש - הכי קופץ לעין (שלי) זה שטיבי בקלות תומך/תמך במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. עם כל זה, אני חושב שעדיף שלא לפסול אותו, בגלל ניגוד האינטרסים המובנה והבלתי-סימטרי כאן. החשש שהכנסת תגלוש לגזענות ממארת שסופה מי ישורנו גדול וסביר הרבה יותר מאשר הנזק של מלפגת מיעוט ערבית, גם כשזו קיצונית ומתלהמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה קצת מאולץ, אבל לא מאוד מאולץ, לטעון ש"מדינת כל אזרחיה" מתיישב עם "מדינה יהודית". אם נדמיין אדם שלא מכיר בכלל את השיח הישראלי (אבל לצורך העניין יודע מצוין עברית ומדע המדינה), הוא לא יראה שום בעיה: ישראל יכולה להיות מדינת כל אזרחיה למהדרין, ויהודית מתוקף היות רוב אזרחיה יהודים. יכולים גם להיות, עקרונית, ישראלים שיתמכו ברעיון הזה כאידיאולוגיה (אני עצמי לא רחוק מזה). מי שכן מכיר את השיח הישראלי יודע שלרוב השימוש ב"מדינת כל אזרחיה" הוא אכן בניגוד ל"מדינה יהודית", ולכן לטעון שהם מתיישבים זה קצת מאולץ, אבל רק קצת. כל זה כנראה לא הכי רלוונטי לרוב הפוליטיקאים הערבים והמפלגות הערביות, שלפי הפתיל הזה שוללים במילים יותר מפורשות "מדינה יהודית". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |