|
||||
|
||||
די ברור שהמחלוקת היא בעלת אופי סמנטי, אבל הסמנטיקה כאן היא חשובה, כי היא מציבה אותך במדרון חלקלק הישר לזרועותיו המסוקסות של הגל השלישי של הפמיניזם, שהוא המייצג הכמעט בלעדי, ובוודאי הקולני ביותר, של הפמיניזם המערבי (ושוב - METOO כדוגמה). כפי שאין צורך בתנועת "אמנסיפציה יהודית במדינות אירופה" (למרות שעדיין נתקלים במקומות של שנאה ואנטישמיות ביבשת) כך גם אין צורך בתנועה לשיוויון משהושג שיוויון, ולכן לא זו מהות התנועה היום. זו גם הסיבה ש"מסכימות איתי" בדיון הסמנטי נשות בריטניה https://www.telegraph.co.uk/women/life/only-7-per-cen... וארה"ב https://www.bbc.com/news/uk-politics-47006912 , למשל). |
|
||||
|
||||
נשאר חלוקים. כל עוד נשים מוטרדות במקום העבודה או ברחוב, כל עוד נשים מרגישות מאוימות וכל עוד יש גורמים (רדיקלים) בחברה שקוראים להגביל את זכויות הנשים, יש מקום לפמיניזם כהגדרתי. אני לחלוטין לא מסכים לטענתך שהפמיניזם הרדיקלי הוא המייצג הכמעט בלעדי של הפמיניזם המערבי. הוא מייצג מיעוט, ללא ספק קולני, בחברה, בעוד הפמיניזם ה”קלאסי” מייצג להערכתי רוב (אולי אפילו רוב גדול) בחברה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |