בתשובה להפונז, 21/04/19 13:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם העדות לא משכנעת אותך שיש באמת למצביעים סיבות טובות ורציונליות להצביע לליכוד, היא לפחות צריכה לשכנע אותך שהם מאמינים שיש להם סיבות טובות ורציונליות להצביע לליכוד (מעבר לסנטימנט העדר ״רק ביבי!״). אם מקבלים לפחות את השני1, יש בסיס לדיון (גם אם הוא לא יוביל להסכמה), משום שאז ניתן להתוכח על מה שקורה בעולם - האם הליכוד כן/לא טוב לתושבי הדרום ולפיתוח ערי הדרום. יהיה מעניין לשמוע טיעונים נגד (אני מתקשה למצוא טיעונים טובים/מבוססים לכך שהם מעבר לססמאות). ______________ 1 למרות שלא כתבתי תגובה מסכמת - אגיד בקצרה: איזי ואפופידס שכנעו אותי שהצבעת הליכודניקים היא *לכל הפחות* פרגמטית / עונה על האינטרס של המצביעים (ולכן רציונלית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה עדותו של חבר בכיר בליכוד שמעיד על עיסתו צריכה לשכנע אותי במשהו? זאת העדות הכי מוטה בעולם. אני בטוח שכל חבר מפלגה אחרת יעיד הפוך, בהתאם למפלגה ממנה בא. אם היתה תחרות על "מציאת העדות הכי פחות אובייקטיבית", זה אכן היה מתחרה ראוי. ___ בתגובה אחרת למעלה הגבתי (אפילו בחיוב מה) היום לגבי הרציו מאחורי ההצבעה לליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טעם רב בדבריך. אני גם מקבל שיש חשיבות להצביע על מיני שיקולים מובנים שמביאים את רוב היהודים להצביע בעד שלטון הימין. הדברים הללו עומדים בפני עצמם. הבעיה היא שהם באו בלווית התגוללות על ה"מפסידים" שבהמיית ליבם אמרו משהו מעין "הטפשים האלו שוב הצביעו לביבי", משל אנשי הימין הם ורדים אנגליים עדינים שמעט גשם עשוי להמיס אותם. ולכן היו הסתייגויות. להלן כמה הסתייגויות והרהורים. א. איזי קצת "מדחלל" אותנו. אנו אומרים שאנו צודקים יותר ומייד כל הצד השני פושעים, מנוולים ופסיכופתים אי רציונליים. אני עדיין חושב שרוב המצביעים בישראל (כולל אנחנו) מושפעים מפוליטיקת זהויות כך שהשיקולים הרציונליים משניים מלכתחילה. ואני עדיין חושב שמי שמצביע בעד מנהיג מושחת הוא כבר מושחת במקצת בעצמו. מושחת לא ברמה של אולמרט ודרעי, אלא ברמת שאלמלא היינו ברובינו שכירים, היינו מרמים את מס הכנסה. ב.שלטון הימין בהחלט פוגע בתושבי הדרום. שלטון הימין תומך בהתנתקות ומתכוון לקיים אותה כל עוד יוכל. ההתנתקות היא עמוד תמך חיוני של התכנית המדינית של הימין: לספח את כל או חלק משטחי c ביו"ש. את מחיר המדיניות הזו משלמים תושבי הדרום. ג. מצד שני, נראה ע"פ מה שקראנו כאן, כי ממשלת הימין מזרימה כספים ומפתחת את הדרום. זה מעשה נכון, מפני שאנשים יגורו במקומות ללא ביטחון. הם לא יגורו במקומות ללא פרנסה. המבחן של המדיניות הזו יהיה בכך שתצליח בנקודה מסויימת ליצור צמיחה ורווחה פנימית או שתשאיר את הדרום כאזור "טעון טיפוח" של שאר המדינה. ד. באשר לאופציות אחרות מול שלטון החמאס, המצב מסובך. לא ברור בכלל אם יש אופציה אחרת. בהקשר הזה חשובה במיוחד התבטאותו של טל רוסו, "יקח לצה"ל שנתיים לטהר את הרצועה ממחבלים". האם זו דרכו של צה"ל לומר שאי אפשר לכבוש את הרצועה? איני יודע. אשמח לשמוע כל הבנה אחרת. ה. יחד עם זאת, ברור ששלטון הימין מוסיף ומערים מכשולים משלו בפני כיבוש הרצועה, כאשר המכשול העיקרי הוא העדר כל אופציה סבירה לאחרי הכיבוש הצבאי. אפילו האופציה הלא מפתה של שליטה מתמשכת ברצועה לא קיימת עבורו, בגלל שתומכיו הקנאים הדתיים מייד ירצו להתיישב שם ויגררו את שלטון הימין לעימות משטרתי עם מצביעיו אן לחילופין לאבדן השליטה המדינתית בנעשה. ו. אתה מדבר על דיון אם הליכוד טוב לתושבי הדרום. ואני אומר מדוע דוקא תושבי הדרום. בגלל ששחיתות משפחת נתניהו היא נושא שנראה קל יותר, הדיון על הישגי נתניהו נדחף קצת לשוליים (וגם בגלל שכל מי שאומר משהו פחות מהלל ושבח מייד מותקף כסמול חמוץ). ז. בניגוד למה שאיזי כתב, אין צורך להאמין לרשויות החוק כדי להשתכנע שרוה"מ נגוע בשחיתות. די בדברים שלא הוכחשו כדי לשכנע בכך. מי שסבור שרוה"מ אינו מושחת הוא באמת קצת אויל. ח. קשה למצוא נקודות לדיון על הישיגיו של שלטון נתניהו, בגלל שבמידה רבה מדיניותו של נתניהו היא מדיניות של קיפאון ושמירה על הקיים בבחינת מעולם לא היה מצבינו טוב יותר והוא גם לא יהיה. ט. לשלטון נתניהו היו הישגים מדיניים. אבל צריך להבהיר: בחירתו של טראמפ אינה הישג מדיני של נתניהו. הוא תרם לה במידת מה בשיעור המקביל לשיעורם של אותו מניין יהודים טובים שלא הצביעו לקלינטון. י. נקודה מרכזית במדיניות של נתניהו היתה ביטול הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן. ההישג הזה אכן הושג. עתה הזמן לעיין בו מנקודת בחינה של מחיר ותועלת. בזמנו חשבתי שאין לנתניהו ברירה אלא לנאום בקונגרס ולהסית נגד אובמה, פשוט מפני שההסכם הנ"ל רע לישראל. אני רואה כעת שטעיתי. אני מתקשה לראות (לפחות לעת עתה) מה הרווחנו מביטול ההסכם. המחיר לעומת זאת ברור לגמרי. נתניהו אפשר לאובמה להפריד בין המפלגה הדמוקרטית לבין ישראל, מבלי שהדבר היה כרוך בתשלום כלשהו. מן הימין אומרים לנו, שנתניהו רק הקדים את מה שהיה מתרחש בכל מקרה (בגלל שינויים דמוגרפיים). אני מתקשה להסכים. הימין מפעיל את הטיעון הדמוגרפי גם ביחס להדרדרות היחסים עם יהודי ארה"ב. יא. בנוגע ליחסים הלבביים עם יהודי ארה"ב, העובדות פחות ברורות. לא ברור עד כמה יחסים אלו נפגעו. בכל אופן כאשר שדולת איפא"ק מתבטאת נגד מדיניות של ישראל, הדבר אינו מבשר טובות. אני שומע מפי אנשים תומכי ימין ומקורבים לדף המסרים של הימין את הנאראטיב הבא: היחסים עם יהודי ארה"ב מעולם לא היו כה טובים או חשובים, כפי שמתארים אותם. זה הכל תעמולה של חמוצי הסמול. ובכן חשוב להבהיר: היחסים עם יהודי ארה"ב היו מאוד לבביים ומאוד חשובים. הם היו לבביים בגלל קרבת הלבבות ויש לא מעט ראיות שיהודי ארה"ב התיחסו ליהודי ישראל כאל קרובי משפחה. הם היו חשובים מפני שאי אפשר להפחית בחשיבותה של הקהילה היהודית בארה"ב. זו קהילה שיש לה מעורבות והשפעה פוליטית הרבה מעבר לגודלה. הפרופיל המשתנה של האליטות הישראליות אולי תורם להתרחבות הפער בין הקהילות, אבל אני לא רואה שום סיבה לשמוח על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם האופציה של הסדר הפסקת אש מול החמאס לעשר שנים? מה לדעתך יאמרו תושבי עוטף עזה על הסדר כזה? שאר הטיעונים בתגובתך נראים לי סבירים מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה. תמיכה בהסכם ההתנתקות (כמו הפסקת אש כזו) אינה בהכרח פגיעה בתושבי עוטף עזה. הבעיה היא שלא נראה לי שזו אפשרות ריאלית. אני לא רואה אפשרות של מצב כלכלי סביר ברצועה, אפילו לא עם האופציה שעבר זמנה של עבודה בישראל. אני לא רואה אפשרות של שלטון שלא ישחרר לחצים לכיוון ישראל. ככל שהחמאס קיצוני, יש גורמים קיצוניים ממנו (ניסוח קצת מפוקפק כי גורם קיצוני מהם עשוייה להיות גם הזרוע הצבאית שלהם). השלטון שם הוא מעין קואליציה שלהם ובכל מקרה, אם להאמין להם, אין להם יכולת לרסן את הקיצוניים שלהם. צריך גם לזכור, כי תפיסת הביטחון וההרתעה של החמאס היא הטענה שלהם לשלטון מול אבו מאזן. אם יהפכו לאבו-מאזן ב, התמיכה הציבורית תעבור למישהו קיצוני מהם. אני מאזין לפודקאסט העוסק בהיסטוריה של האימפריה הביזאנטית. הערבים הציקו לביזאנטים במשך מאות שנים. גם כאשר הח'ליפות הערבית התמוטטה במאה העשירית ויתרון הכוח עבר לביזאנטים, המשיכו שרידיה וגורמים מקומיים לפשוט ולבזוז את האימפריה. זה נמשך עד ששבטי הטורקים השונים השתלטו על העולם הערבי והמשיכו במקומם. יש לערבים אם כן היסטוריה ארוכה של הטרדה ותקיפה של שכניהם הכופרים. ההיסטוריה הזו מלמדת שההסכמים ושביתות הנשק הן חולפות ואילו התקיפות והטרור הן מציאות קבועה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |