בתשובה לראובן, 13/04/19 21:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהמשך לאפקט אפולו ובאדיבות זוגתי אני מביא טיעון נוסף בעד השידור הישיר והנחיתה הכושלת בסיום הישג מכובד: בהיבט של השראה וחינוך לדור הצעיר, כשלון לא פחות חשוב מהצלחה. הוא מלמד איך באמת נראים החיים האמיתיים בדרך להצלחה גדולה. כמעט אף פעם לא מצליחים על הפעם הראשונה, אבל הכח לקום, להפיק לקחים ולנסות שוב הוא קריטי להישגים גדוללים ומעוררי השראה, ברמה האישית וברמה האוניברסלית. מי מהצעירים שליוו את בראשית לאורך דרכה בהתפעלות ובסקרנות, ובעקבותיה ירצו להיות מדענים, מהנדסי חלל, אסטרונאוטים ואנשי חזון וטכנולוגיה - מובטח להם שיחוו הרבה כשלונות בדרך, לעיתים ממש על קו הסיום. והידיעה שזה חלק הכרחי מהדרך להצלחה - בניגוד לפנטזיות ההוליוודיות הנפוצות יותר - תעזור להם לא להתייאש ולהמשיך קדימה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בטח זה כבר עלה באייל, אבל לניקסון היה נאום מוכן למקרה של כישלון בניסיון הנחיתה של אפולו 11 על הירח, ב-1969. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד דבר: קראתי פעם שאחד המנהלים הראשונים של רפא"ל (עוד כשלרפא"ל היו גרשיים בשם) היה מתעצבן על המהנדסים אם יותר מדי ניסויים שלהם היו מצליחים. הוא טען שזה אינדיקציה למחשבה שמרנית ולא אמביציוזית מספיק, ושצריך שבערך חצי מהניסויים ייכשלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממקורות יודעי דבר, אני יכול לספר לך שהאמירה הזאת, שאני חושב שהיא נכונה, מתעופפת מן החלון ברגע שהיא נתקלת במציאות של שוק אמיתי ותחרותי. הימים שרפאל היתה סמוכה על שולחנו של משלם המיסים חלפו מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברת היי-טק שעבדתי בה פעם, המנכ''ל היה נוהג לומר שזה לא נורא אם לא תמיד מצליחים לעמוד בכל היעדים. מה שכן נורא, זה להציב יעדים נמוכים מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר זאת כך - לארה"ב לקח 21 שיגורים כושלים עד שהרימו לווין ראשון לאוויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעצים עוד את ההישג האדיר של הצוות שהגה, תכנן, בנה ושיגר את ''בראשית'' בתקציב כה זעום. למרות שלא הגיעה לפני הירח בחתיכה אחת זהו עדיין הישג כביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הגיעה לירח בחתיכה אחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבריר שניה כנראה שכן :( זו לא הנפילה שהורגת אותך, רק העצירה הפתאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו ההוא שנפל מבניין עם 100 קומות וכשחלף את הקומה החמישים אמר לעצמו: עד עכשיו הכל בסדר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת ענין של סמנטיקה, אבל לפחות ידוע לנו שהיא לא נשרפה באטמוספירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? נכון אין אטמוספירה ואין חיכוך, אבל בנפילה מגובה של 10-20 ק"מ במהירות של 1000 מ' בשנ' יש בודאי כוחות ומומנטים פנימיים עצומים, התפרקות של חלקים בחללית שלא נראית מסיבית במיוחד וזאת בלי להזכיר הצתה של הדלק ופיצוץ. לדעתי יש סיכוי בכלל לא רע שהגשושים התפוררה לרסיסים עוד לפני שהגיעה לקרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנפילה חופשית עצמה אין ײכוחות פנימייםײ, להיפך - יש חוסר משקל. לגבי מומנטים פנימיים - המומנט המשמעותי הוא בזמן שהמנועים פועלים ולמרבה הצער הם חדלו מלפעול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי אופי התקלה שניחשתי/תארתי המנועים לא כבו בעת ובעונה אחת. לפי הניחוש שלי אחד ממנועי הכיוון כבה או לפחות "חרג מהשורה", החללית "יצאה משיווי משקל" ורק אז כבה המנוע הראשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכוי אפס. אלא אם כן אירע שם פיצוץ שאינו קשור בנפילתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי התחקיר הראשון של סיבות ההתרסקות נראה שהאירוע לא נראה כלל כפי שאתה מצייר אותו בדמיונך. החללית נפלה שלמה לקרקע והתרסקה עקב הפגיעה. מנועי הכיוון כנראה פעלו כשורה, ולכן היא גם לא הסתחררה בנפילה, וגם אם הסתחררה הדבר הזה לא היה אמור לגרום לאילו שהם כוחות חריגים. בגובה 150 מטר עדיין הייתה בבריאות טובה למעט המנוע הראשי, ושדרה נתונים, למרות שעד רגע זה הייתה במצב נפילה מגובה של מספר קילומטרים. בהיעדר אטמוספירה הכל קרה בשקט מוחלט, וגם תימרות אש ועשן מן הסתם לא נראו שכן גם אם הייתה פריצת דלק החוצה עקב הפגיעה בקרקע, אני חושב שתהליך הבעירה מחייב איזה שהוא לחץ חיצוני שלא היה שם. אבל ענן אבק בוודאי הרימה. הם אומרים שלולא התקלה הזאת, היא הייתה מצליחה לנחות. ייתכן שלו מדיד התאוצה הזה היה באיכות יותר טובה הייתה מושגת הצלחה, ואת הכישלון צריך לזקוף לרצון לחסוך עלויות, וגם איזו בעיה בתכנה שהביאה (לא בפעם היחידה) לאתחול הגורלי. הכול בגלל מסמר קטן. . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |