 |
קודם נקט נתנינו בקו ההגנה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". אחר כך ב"זו כניעה ללחצים של השמאל". וכעת (כשיש הוכחות ושני הקווים הקודמים נזנחו) - "כך עושים כולם ורק אלי נטפלים". אני מסתמכת על רוח הכותרות של "ישראל היום" בסופ"ש.
למרבית הצער, בניגוד לקודמיו, קו ההגנה השלישי הזה אינו רחוק מהמציאות. כפי שכותב כאן איתן אבריאל, כך באמת עושים רבים מאוד, והאשמים אינם רק ביבי או פוליטיקאים אחרים, אלא מציעי ומאפשרי השוחד1, ואלה יוצאים נקיים:
"נוני מוזס הוא הבוס של התקשורת המקומית, ממליך המלכים. מילצ'ן הוא מיליארדר שבוחש בפוליטיקה הישראלית, ממלא משימות תיווך עדינות, מחלק צ'ופרים — וגם דורש בתמורה שפוליטיקאים יעבדו עבורו בעניינים החשובים לו. שניהם, אפילו יותר מנתניהו, הם שחקנים מרכזיים בשחיתות ההון־שלטון־עיתון, והחדשות הרעות הם שהשניים ודומיהם לא הולכים למקום כלשהו, וגם אין כמעט איש ציבור שדורש לסלק אותם, או להוציא אותם מהמשחק".
1 אכן, סיקור עיתונאי אוהד הופך לסחורה שוות ערך כספי (משמע שוחד), ברגע שהיחס של המסוקר כלפי כלי התקשורת ועובדיו מזכיר יותר יחסי עובד-מעביד (מעביד נוגש וחסר אלגנטיות, במקרה הזה) מאשר אקוסיסטם רגיל של תקשורת. באקוסיסטם הרגיל, עקרון "טובה תחת טובה" שכיח למדי, אך תמיד נשאר בגבולות ה"טובה" ולא מוגדר מחדש בכל פעם בצעקות בשש בבוקר ובהכתבות שרירותייות (שפעלו לרעתו). אלע"ד, זו לא הגדרה משפטית אלא אבחנה של שכל ישר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש