|
דברי דורית בת-אוריאל, חובבת חופי הדולפיריום, הבננה וירושלים: הבל-הבלים אמרה דוריתי הבל-הבלים הכל הבל. מה-יתרון לאדם בכל רצינותו היוקדת תחת חום-שמש? הסכם הלך ופגוע בא, והארץ לעולם עמדת. יש פיחות שיאמר הנה, זה חדש! והוא כבר היה מארידור, אשר היה מלפנינו. סובב תקליטור-הדיג'יי סובב על מכונו, סובב הולך רוח אבו-נפחא הגדולה, שעל-נפיחות רוחם ורום-קשקושייתם של פעילי תנועות המוחים המה. גוש גמלא עכשיו והזאת שלום, צמיג בוער על יום-כיפור, ועל פני כל שר ושרה מטלת עוגה. אני דורית התפננתי על חופי הבננה וירושלים. ונתתי את לבי ליין ולגראס ולתענגות שונות בלויית כל-בני ובנות חוה שדים ושדות. וארא שהנה, זוהי דרך-החיים וזהו טעם-החיים, ומלבד זאת אכן, אין בלתו. וכל אשר שאלו עיני, להן אמרתי – תפדאלו! כִי אכן, לא מנעתי מלבי כל שמחה, שנאמר אכול, שתה וזיין חזק, יען כי מחר סלמאת. וישמח לבבי בכל זה-עמלי, גם גאונותי עמדה לי, וזהו יתרוני-עליכם תחת השמש. כי אכן, אין זכרון לראשונים, אבל לי – היה-יהיה
|
|