בתשובה לצפריר כהן, 22/01/19 6:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצאתי את הדוח המלא של רובינשטיין שבו סגר את תיק עזר ויצמן, וקראתיו. התרשמותי היא שבאותם סעיפים שבהם הסיבה לסגירה הייתה התיישנות, העניין היה נסגר בכל מקרה מחוסר ראיות, אך היה יותר נוח לרובינשטיין לומר "ממילא התיישנות" ולא להוסיף ולנמק והוא השתמש בכך. כל עניין השוחד שם הוא בבחינת "שלח לחמך", כלומר איזו שהיא אולי כוונה לשוחד שלא מומשה, כי לא נמצא משהו שויצמן נתן לסרוסי, ורובינשטיין אומר שאין ראיות לכך. לדעתי, לא היה בכלל טעם אפילו להזכיר דבר כזה, כי אם לא היה מימוש זה יכול להישמע מבחינה מסוימת ממש כעלילה. ואז באמת כשמשווים את תיק ויצמן לתיק 1000 של נתניהו, הם מאד דומים כשההבדל העיקרי הוא גודל המענקים, שבמקרה של נתניהו הועברו כסיגרים ושמפניה שזה לא משנה מבחינתי, אבל הערך הכספי הרבה יותר קטן ולכן גם אם בכלל יש עבירה היא חמורה הרבה פחות. לסיכום, אני חושב (בניגוד לשפטל) שסגירת תיק ויצמן הייתה מוצדקת, וגם תיק 1000 של נתניהו אין בו ממש, כמו שכבר אמרתי בתגובות קודמות. ויצמן קיצר את כהונתו לאחר סגירת התיק בגלל הלחץ הציבורי, אבל זו הייתה בחירה שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דב, מכמה תגובות שלך נראה שאינך יודע שגם תרחיש ''שלח לחמך'' עשוי להחשב לשוחד של ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להוכיח דבר כזה? מגייסים את המחלקה היהודית בשב"כ או שמסתפקים במעצר עם מדובב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט בהרבה, אין צורך להראות כוונה קונקרטית לתמורה. כן, זה אומר שהחלק הרלוונטי בחוק דולל על ידי הפרשנות המשפטית, אבל זה המצב אם תרצה ואם לאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי ואולי באמת אני מפספס משהו. הבה ניקח את תיק 1000. מילצ'ן העביר מתנות למשפחת נתניהו בהיקף גדול במשך זמן רב. איך אפשר לדעת אם מטרת הנדיבות היא ידידות אמיתית או איזו תקווה שנתניהו ינצל את תפקידו כדי לגמול למיטיבו במשהו, מבלי להכנס למוחו של מילצ'ן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לייחס כוונה פלילית לפעולה של "שלח לחמך" בלי עדות מפורשת. אולמרט זוכה בפרשת מעטפות הכסף [ויקיפדיה], ורק אחרי שהקלטות שולה זקן הגיעו לפרקליטות המשקל שלהן הספיק כדי להרשיע אותו בהפרת אמונים. גם התיק נגד גלעד שרון שקיבל מיליונים נסגר מהעדר ראיות מספיקות. ונגד ליברמן סגרו את התיק תוך חילוקי דעות בפרקליטות יכול להיות שגם נגד נתניהו לא יהיה משקל ראייתי מספיק להגשת כתב אישום, נחכה ונראה. מה שמשגע אותי זה שלמרות שתיקים נגד אישי ציבור נסגרים, כל מי שעיניו בראשו יכול לראות שהם לא התנהגו כראוי, ולמרות שהם לא התנהגו כראוי הם ממשיכים לכהן כאישי ציבור בכירים. אין חולק על כך שנתניהו מוכשר בצורה לא רגילה, אינטליגנטי, רהוט, קר רוח, ועוד כהנה וכהנה בעל מעלות רבות. אבל הרמה המוסרית שלו שמשתקפת עוד מפרשת ההובלות היתה צריכה לפסול אותו מלכהן במשרה בכירה כבר מזמן. משגע אותי שהנורמה היום היא שרק הרשעה פלילית יכולה לפסול איש ציבור מכהונה רמה. פעם הם היו מתאבדים מהבושה עוד לפני הגשת כתב אישום, והיום אין להם בושה בכלל, והם ממשיכים לזעוק את זעקת הקוזאק הנגזל אפילו אחרי שהורשעו. אני לא מבין מדוע הציבור מוכן לבלוע את הצפרדעים שנבחריו מאכילים אותו. האם בוחרי ליברמן חושבים באמת שהנהג שלו הוא טייקון בינלאומי? האם הם חושבים שההתנהגות של ליברמן נאותה? בפרשת השגריר הוגש נגד ליברמן כתב אישום והוא זוכה במשפט. השופטים כתבו:"ככל שהמעשים אינם ראויים, אינם מוסריים ואינם עומדים בסטנדרט המצופה מאיש ציבור, ודאי במעמד כה בכיר של שר בממשלת ישראל, נותר ספק סביר, ואף למעלה מכך, האם מעשים אלה עולים כדי עבירה פלילית." האם זו תעודת כבוד לליברמן? האם ראש הממשלה צריך לברך אותו ומיד להשביע אותו מחדש לתפקיד שר החוץ? למה זיכוי כזה גורם לו לשמוח ולא להתבייש? למה החלק הזה בהכרעת הדין הוא לא החלק הכי חשוב והכותרות הן לא "ליברמן זוכה" אלא "ליברמן פעל באופן לא ראוי ולא מוסרי, אבל לא מספיק כדי להרשיע אותו בדין פלילי"? האם הנורמות שלנו כל כך התדרדרו שאנחנו כבר לא מצפים מנבחרי העם לפעול באופן ראוי? שאנחנו מצפים מהם להיות תת רמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתמקד בנושא שהעליתי, בפסק הדין שזיכה את אולמרט, ככתוב בקישור הראשון בתגובתך, סופר שהוא כתב מכתבי המלצה לטלנסקי על גבי נייר רשמי של המדינה1. אמנם בית המשפט לא חשב שדי בכך כדי להרשיעו, אך בפרוש יש כאן אלמנט שבו הנאשם מחזיר תמורה למיטיבו בתוקף היותו עובד ציבור, ולכן לא מדובר ב"שלח לחמך" אלא בשוחד ממש. בעניין גלעד שרון שמופיע בקישור השני בתגובתך, היה חשד שמדובר בשוחד שניתן לאריק שרון, אך לא נמצאה ראיה לכך והתיק נסגר. כיוון שאני שייך למחנה הימין אולי מתאים לי לומר שסגירת התיק הזה נעשתה במסגרת "איתרוג", אבל כיוון שכאן גם כן לא נמצא שום פרט שאריק שרון היטיב עם נותן הכסף, אולי באמת סגירת התיק נעשתה לגופו של עניין, ובצדק. אשר לליברמן, איני מכיר את הפרטים ואין לי כרגע כוח להיכנס ולהכירם. אגב, אני מתעב את כל שלושת האישים שבפרשות האלה, אבל הסיבות לתעוב הזה עיקרן בגלל דברים אחרים לגמרי. 1 הנייר הרשמי של המדינה לא כל כך מרשים אותי, אבל המלצה מעובד ציבור מפורסם היא בפרוש גמול שעושה שימוש בתפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלי היא איזה מין חבר הוא מילצ'ן לנתניהו. האם הם שירתו יחד בצבא? הלכו יחד לאוניברסיטה? היו קולגות עסקיים? המשפחות יצאו ביחד לנופש? הילדים שלהם הלכו ביחד לגן (או למועדון חשפנות)? אצל שרון היתה לפחות מראית עין של חברות - סיריל קרן היה חבר ותיק שלו (ראיתי באיזה מקום שעוד ממלחמת העצמאות). אבל מהות החברות בין מילצ'ן לנתניהו לא נראית לי שונה מהחברות בין טלנסקי לאולמרט. גם בפרשות ליברמן וגם אצל שרון נראה שהחקירות לא מוצו. מרטין שלאף עשה תעלולים לחוקרי המשטרה, ולא נחקר, ושרון נכנס לתרדמת בטרם נחקר. בפרשת קפריסין של ליברמן נותרו הרבה קצוות פרומים שריח רע מאוד עולה מהם. כמו שאמרתי- יתכן שגם החקירות נגד נתניהו יסגרו ללא העמדה לדין, איני יודע מה איכות הראיות שבידי הפרקליטות. אבל ברור לכל שהמעשים לא ראויים. כמו של אולמרט, כמו של שרון, כמו של ליברמן. ואם שוב לא יועמד לדין ורק יספוג עוד נזיפה כמו בפרשת עמדי, האם הוא ראוי לכהן כראש ממשלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת משעשע שתופעת ה"אתרוג" שנזרקת השכם והערב על ידי אנשי ימין כטענה נגד שמאלנים, משמשת את הימין בתדירות לא פחותה, כאשר מספיק שהמנהיג יבטיח שלא ימסור שטחים לאויב ולא ימסור שלטון לשמאל1, ומיד כל (שאר) חטאיו כשלג ילבינו. 1 לא בטוח מה יותר חמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לדעתך הייתה מהות החברות שהתחילה בטרם היה נתניהו איש ציבור? אולי לא אחת מהסיבות שמנית, אבל יש גם אחרות. לי אין שום מושג מניין פרחה ידידותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לפי גרסת נתניהו, הוא ומילצ'ן הכירו מיד אחרי שנתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה. מקורות אחרים טוענים שהם הכירו כבר בשנות השבעים. יש לא מעט יהודים מיליארדרים שחוברים לפוליטיקאים ישראלים ומרפדים את דרכם. איני יודע את כל המניעים שלהם. חלקם רוצים לבחוש בפוליטיקה הישראלית כמו סבן ואדלסון, חלקם נראה לי שחושבים שזה טוב לעסקים שלהם כמו שלאף. כאן מצוטט "מקור פוליטי" שאומר שלמילצ'ן "נורא חשוב להתחבר לשררה" ושהוא נהנה להרגיש חשוב. איל ארד, שהיה יועץ של ביבי, אומר שם שלדעתו אין לביבי חברים קרובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על הנשיא ויצמן השני: נתניהו קיבל כזכור 300,000₪ מבן דודו נתן מיליקובסקי ומחברו ספנסר פרטרידג’ והגיש בקשה לקבל עוד 2,000,00₪. הוועדה דחתה את בקשתו. עורכי הדין שלו הגישו בקשה נוספת. הוועדה דחתה את הבקשה המחודשת (PDF). מנדלבליט קבע שעל הבקשה של נתניהו לא חל החוק שעליו דיברנו אבל הוא מתנגש עם כללי ניגוד העניינים של שרים וסגני השרים. הועדה הזו היא וועדה שמוסמכת לאשר חריגים מהכללים הללו והיא לא מצאה לנכון לאשר חריגה. המקרה של ויצמן מוזכר כאחד התקדימים. אבל אם תקראו את ההחלטה עד הסוף תבינו שיש ליושב ראש הוועדה משהו נגד נתניהו ודומיו. (יש רק עוד קצת יותר מחודש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיפים 3 ו' וז' האירו את עיני. והנה קישור לכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים (כללי אשר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חודשים אחרי שהיועמ"ש העביר ביקורת על ההתנהלות הלא נאותה של ויצמן בדו"ח הציבורי שלו על סגירת התיק נגדו, הוא הגיש דו"ח ציבורי נוסף על פרשת עמדי [ויקיפדיה] (ההובלות) של נתניהו. גם בדו"ח זה לא מצא היועמ"ש מקום להעמיד לדין פלילי, למרות המלצות המשטרה, ומתח ביקורת חריפה עוד יותר על התנהלותו של נתניהו, אשתו ומקורביו: "היה קונסנסוס בין העוסקים בדבר, כי כך לא ראוי שינהגו במערכת ממשל - לא בדרך של צבירת חוב גדול אצל אדם פרטי, שחפץ בקרבתם של מר נתניהו וגב' נתניהו, תוך המשך העסקתו שנים רבות; בני הזוג נתניהו לא דאגו לשלם את החוב, לא מכיסם, ככל שהמדובר בחוב פרטי, ולא - במקום שהדבר מגיע בתקופת הכהונה כראש ממשלה - באורח מסודר ותקין מקופת הציבור; ולא בדרך שבה נהגו פקידי משרד ראש הממשלה, אשר עסקו בניסיון הכושל לשלם חוב שצמח מעבודות ללא מכרז, ולא תועד, ולא היה מי שיכול היה לקבוע את גודלו האמיתי. הוא הדין באשר לטיפול בנושא המתנות, כפי שיפורט להלן." "...תיק זה מצטרף לשורת תיקים קשים שבהם נתקלנו בשנים האחרונות. הקושי בו נובע מהפער שבין תמונה עגומה של ההתנהלות הקשורה בראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ובממלאי תפקידים במשרד ראש הממשלה, שהיו נשואי חקירה פלילית, לבין התוצאה הסופית. זאת בשל קשיים ראייתיים גדולים. לא היה בנו מי שיכול היה כאזרח להביט אל התמונה בלא תחושה קשה" "...אסור שעם סגירתו של תיק יוצגו הדברים לציבור, על ידי צדדים מעוניינים, כעולם שכמנהגו נוהג, וכאילו הכל ראוי ותקין והכל זך, והנוגע בדבר יוצא הוא או פרקליטו ומעיד על כך את הכתוב בהחלטה; רחוק מזה. ואל יטעו הבריות." "תיקים רבים נסגרים מהעדר ראיות מספיקות, גם כשתחושת העוסקים בכך היא שאין בכך מיצוי." למזלו של נתניהו הדו"ח הזה יצא בשעה שהוא לא נשא בשום תפקיד ממשלתי, והוא פילס אחר כך את דרכו חזרה לפוליטיקה. יתכן שבנורמות של שנת 2000, אילו הדו"ח הזה היה יוצא בזמן שנתניהו עדיין היה ראש ממשלה, גם הוא היה נאלץ להתפטר. אבל בנורמות של היום אולי כבר לא. נראה מה תהיה החלטת היועמ"ש הפעם, וכיצד יתייחסו אליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |