|
היחיד מאלה שגם אני קראתי השנה זה ''טבעו של הכייף'' של וואלאס. בהיותו מה שהוא - אוסף אקלקטי של מאמרים, קשה לי לשפוט אותו כספר ''אמיתי''. כבר בקריאה הרגשתי כמה הוא התיישבן אחרי עשרים שנה בלבד, בעיקר במאמר הארוך שעוסק בטלוויזיה והשפעתה עלינו. אלא שאני לא בטוח שהוא לא רלוונטי לימינו, אלא שהוא כבר כל כך רלוונטי שזו קלישאה. התלונה שלו על ההשפעה הכבירה והמזיקה של המסך על תודעת הקהל דומה לתלונה על השפעת משחקון ''האחים מריו'' על הקשב, כשהאייפונים של היום עולים עליה מאות מונים. לא קראתי ספרים אחרים שלו בשלמות, ולכן אשמח להשעות את השיפוט עליו עד שיזדמן לי.
|
|