 |
|
 |
||
|
||||
 |
רגע, סופרים ספרים שהקראתי/קראתי עם הבן שלי? כי השנה קראנו את כל הסדרה הראשית של "בון", עשרה ספרים. אבל ב-2019 הוא כנראה לא יוסיף לי הרבה, כי עכשיו הוא ב"הארי פוטר" וקורא בעיקר לבד. הקראתי+תרגמתי לו עוד אטסריקס או שניים או שלושה. וקראנו את היומן הגרפי של אנה פרנק. אבל לא ספרתי את כל אלה לצורך הסקר. ב"בון" יש איזה running gag עם "מובי דיק" - הגיבור מאוד אוהב את הספר, אבל כל אחד אחר ששומע משהו ממנו נרדם מייד. בשביל הצחוקים הורדתי את זה בקינדל והקראתי+תרגמתי לבני עמוד או שניים. לאכזבתו הוא לא נרדם. כשזה מיצה את עצמו, המשכתי לקרוא לבד. לרוב אני כן נרדם אחרי עמוד או שניים... אבל לאט לאט אני מתקדם1, וזה מהנה בדרכו. לא ספרתי לצורך הסקר. קראתי את טרילוגיית קרלה של ג'ון לה-קארה, את "ימי מטילדה" של אביבית משמרי, ואת "הרצח של רוג'ר אקרויד" של אגתה כריסטי. בזה האחרון, למרבה התסכול, כבר מההתחלה ניחשתי נכונה מי הרוצח לפי רמזים מטא-ספרותיים, אבל דחיתי את ההשערה כמעט מייד משיקולים מטא-ספרותיים אחרים ולא טרחתי לבחון אותה תוך כדי קריאה. כך שהסוף הפתיע אותי כמו שצריך, אבל... לא כמו שצריך. כמו איזי, קראתי השנה את The Left Hand of Darkness הנפלא, ואז ניסיתי את A Wizzard of Earthsea, עם ציפיות בשמיים (בתור מי שחושב שהארי פוטר הוא סוג של יצירת מופת, ושלה-גווין כנראה יותר מוכשרת מרולינג), ולאחר רבע ספר הפסקתי באכזבה מרה. בהשוואה להארי פוטר זה פשוט הרגיש לי כמו שלד של ספר, כמו תקציר לבגרות. 1 מה שמאט בעיקר הוא שאני כל הזמן בורח לחיפוש של המילים הלא-מוכרות לי, כולל אטימולוגיה, ולפעמים גם לחיפושי טריוויה כמו איפה זה ניו בדפורד ומה המרחק בינה לבין ננטאקט, האם נכון שצדו לווייתנים בשביל נרות2, ואיך אומרים בעברית porpoise. 2 נכון חלקית. לשומן לוויתנים היו הרבה שימושים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את מובי דיק קראתי ברצף עם רובינזון קרוזו, מסעות גוליבר ואי המטמון כחלק מההכנה שלי לבחינה פסיכומטרית לפני יותר מ-20 שנים. אני לא זוכר למה, אבל החלטתי שספרים על מסעות בים הם הכנה טובה לפרק האנגלית של הבחינה. זה עבד. למרות שחלק ניכר מ-2018 הוקדש לאורסולה קץ לה-גווין, לא ניסיתי את A Wizzard of Earthsea או מי מהמשכיו. מישהי אמרה לי שזה לא לגילי אז ויתרתי. נהנתי לקרוא גם את כל הספרים האחרים שלה מהסדרה (Left הוא הרביעי בסדרה אם אני זוכר נכון) וכל אחד מהם הוא שונה ומיוחד בדרכו. אני עד היום לא יודע מה ההבדל בין Porpoise ובין Dolphin. נראה לי שהדמיון ביניהם מספיק כדי לקרוא לשניהם דולפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הראשון שלמדתי בימים האחרונים על porpoise, אחרי שמתברר שבכלל לא זכרתי או לא ידעתי מה זה, זה מה ההבדל בינו לבין דולפין. אגב, הופתעתי במהלך הלימוד הזה לגלות שאורקה נחשבת יותר דולפין מלוויתן. אבל בצירוף מקרים מדהים, באותו יום שבו למדתי על porpoise שמעתי את Sea Song של רוברט וייאט אחרי איזה שלושים שנה, ועכשיו סוף סוף הטכנולוגיה כבר בשלה לחפש את המילים של השורה שלא הבנתי אף פעם, ואיזה חיות אני פוגש שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) ותודה על ההפניה לרוברט ווייאט הכמעט נשכח. Old Rottenhat הוא בעיני אחד האלבומים הגדולים של שנות השמונים (שלא היו משופעות במוזיקה איכותית כמו שני העשורים שקדמו להן), וגם שרד מצוין את השנים שחלפו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אלבום נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ובעיניי גם השם של האלבום הוא הברקה קופירייטרית מהשורה הראשונה, עם דו (תלת?) המשמעות שלו. ובחזרה נושא אחד אחורה: אני מנחש שאני האייל היחיד שפגש porpoise בטבע, כמה פעמים ומקרוב מאד, לפני שהוא הכיר את המילה porpoise. זה היה באחד מטיולי הקיאקים שלי באלסקה, לפני יותר מעשרים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר את שם האלבום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, האלבום הסופר-מלנכולי הזה הוקלט זמן קצר אחרי שרוברט וייאט הפך למשותק בשתי רגליו, בעקבות נפילה מהחלון כשהיה שיכור. אז יש כאן את הביטוי rock bottom במשמעותו הרגילה (תחתית, או נקודת שפל, במובן השלילי/דכאוני), ויש את הריצפה שציפתה לוייאט בסוף הנפילה שלו, וחוללה את האלבום. אולי אולי יש פה גם משחק מילים על "רוק" כז'אנר מוזיקלי ("רוק תחתיות", או משהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד חשבתי שהשורה האחרונה שלך היא דו המשמעות המיידית כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היה לנו לא מזמן דיון נחמד על הסדר בין שם עצם לשם תואר. זה מה שלא מסתדר לי כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, אפשר דקדוקית, אם כי בתרגום מילולי לעברית הייתי מוותר על ה' הידיעה וכותב ''תחתית רוק'' או ''תחתית רוקיסטית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אתה מחליף את המשמעות (לשיטתי). ה-ה' מציין שייכות (קצת כמו Rock's bottom, עם השמטת ה-s לצרכי אלגנטיות שירית). אבל אכן גם תחתית רוק'נרולית עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד השירים בתקליט וויאט כתב rocky bottom שזה גם יכול להיות קרקע לא יציבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה שווה כל התפלפלות בזכות המוזיקה הנפלאה שהוא חושף לפנינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, את המדרש של Rock Bottom ידעתי. מהקשר הפתיל חשבתי שאתה מדבר על Old Rottenhat. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, באמת פיקשוש שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין גם שב-1997, כשהוא כבר בכלל לא צעיר, וייאט כתב את היפה שבלחניו, Maryan. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני היפה בלחניו היה Shipbuilding עד שגיליתי (היום!) שלא הוא הלחין אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהכרת לי עכשיו שיר יפהפה ומיוחד. ראיתי להפתעתי שלפיליפ קתרין יש קרדיט בתור מחבר שותף. בחיים לא הייתי מנחש שהוא מעורב בשיר כזה - אני מכיר אותו בתור גיטריסט ג'ז מסורתי, סטייל וס מונטגומרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, תודה על האיזכור! :-) דחקת אותי בין שני ענפים גבוהים מאוד. לא הזכרתי ברשימה שלי את היומן הגרפי של אנה פרנק שבאמת עשוי לעילא. בפנטזיה (ז'אנר שאני כמעט לא מגיעה אליו, להבדיל ממד"ב) התחלתי לקרוא את "מרשעת" של גרגורי מגווייר אך אין לי עדיין משהו מושכל לומר לגביו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |