בתשובה לשוקי שמאל, 23/12/18 16:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזו תקופה בדיוק? הסיבוב הנוכחי שלנו התחיל ממצאים שלפיהם קריית יערים נוסדה ככל הנראה הרבה אחרי זמנם המקראי של שמואל, שאול ודוד. בספר של פינקלשטיין ושות’ של דוד ושלמה הוא מציין עד כמה התיאורים השונים של חצר דוד מתאימים (ברובם. בניכוי תקופת הנדודים וסיפורי הגיבורים) לתקופות מאוחרות יותר. לפי התנך, קצת לאחר מכן חי ירבעם, המייסד החוטא של ממלכת ישראל. אבל קל מאוד למצוא אפילו בסיפורים עליו בתנך (ויותר מכן: בנוסח תרגום השבעים) מקבילות רבות לסיפור יציאת מצריים: מקבילות מובהקות למשה ולאהרון (ואולי אף ליוסף). אז הנה ספקולציה פרטית שלי: הפעם האחרונה שהמצרים שלטו בארץ הייתה ככל הנראה מסעו של שישק (ששונק) המצרי. התארוך של שלטון ירבעם מעוגן רק בתאריכי שלטון בית עמרי (החל מ־882 לפנה״ס) ורשימות מלכי יהודה ומלכי ישראל לפני כן. לפי הרשימות הללו ירבעם עלה לשלטון לאחר מסע שישק (התאריך של מסע שישק לא ידוע). ירבעם הוא דמות די מיתית. יש אפילו השערות שהוא לא התקיים (במקומות שונים מתייחסים לעמרי כמייסד ממלכת ישראל) ויכול להיות שהוא אפילו קרוי על שם ירבעם השני, אחד מגדולי מלכי ממלכת ישראל. לצורך העניין לא ברור אם הוא שלט על אזור קטן במרכז ההר (או אף יותר מכך) או היה רק אגדה. אבל זו אגדה ששונה מכל מה שמסופר בספרי שופטים ושמואל, והתרחשה מאוחר יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. יתכן שערבבתי בין שני עניינים. פינקלשטיין מרחיב מאד את חלון הזמן בו התקיים מבצר האלה. להרחבה זו בהחלט יש ידיים ורגליים. השיטה של גורפינקל לקבל מרווח זמן צר מאד ע"י בחירת המינימום והמקסימום של ערכי הקצה של תיארוכי החרצנים השונים בהחלט בעייתית (בפרט שהתחומים הללו לא בהכרח חופפים אפילו חלקית). ההרחבה הזו מאפשרת לפינקלשטיין לדחוף את מבצר האלה קדימה בזמן מזמנו של דוד לזמן של מלכי ישראל שקדמו לבית עמרי (למשל ירבעם). מצד שני קראתי במקום כלשהו כי בזמנו של דוד מדבר פינקלשטיין על קיומן בו זמנית של כמה ממלכות ישראליות (ממלכת יהודה, ממלכת בנימין וממלכת ישראל בצפון). יתכן בהחלט ששני הדברים אינם קשורים. יחד עם זאת אני דבק בדעתי, שפרופ' פינקלשטיין נאחז בדבקות בדוגמה לפיה הסיפור המקראי טרום ממלכת בית עומרי הוא סימבולי ואגדה גמורה בדומה לסיפור ההומרי. למי שכמוני, אינו רואה במקרא ספר היסטוריה מהימן לכל פרטיו ודקדוקיו, אין בעיה לקבל למשל שהכותב המקראי הפריז מאד בעצמתה של ממלכת דוד. יחד עם זאת, נראה שהכותב המקראי ידע די הרבה על תקופת ראשית ממלכות ישראל. כמוהו היו בודאי עוד כמה וכמה, מה שהיה צריך להפוך לבלתי אפשרי להמציא סיפור לגמרי מצוץ מן האצבע של התקופה הקדומה. בהעדר מקור טוב ומפורט כמוהו, מדוע לא לתת את לטקסט המקראי את הכבוד של חזקת הסביר? מדוע צריך לאפיין אותו כסיפורי מעשיות רק בגלל התוצאות של סקרים ארכיאולוגיים? מי הפך את הסקרים הללו לאמת מידה אבסולוטית של האמת? (בפרט כאשר הם טעו כבר יותר מפעם אחת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפינקלשטיין מכיר בכך שסיפור תקופת בית דוד מתבסס על ידע עובדתי מסוים. יחד עם זאת, הוא לא רואה בו סיפור היסטורי נאמן אלא עיבוד שנוצר משני מקורות לפחות - האחד אוהד את בית דוד והשני עוין אותו, כתוצאה מהשתקעות גולים ישראלים בירושלים וביהודה לאחר חורבן ממלכתם. דבר זה הביא לצורך של ישוב בין שתי מסורות מנוגדות כשבעיבוד הסופי ידה של הפרשנות היהודאית על העליונה. דבר דומה נעשה בספר בראשית כאשר האבות המזוהים עם מסורות יהודאיות - אברהם ויצחק, מוגדרות כקדומות יותר ולכן חשובות יותר מהאב המזוהה עם המסורת הישראלית - יעקב. אם עורך ישראלי היה מעבד את המסורות שעליהן מתבססים סיפורי בראשית לסיפור מכונן אחד, יעקב היה מוגדר כאביו של אברהם וסבו של יצחק (או להפך) והאחרון כאבי השבטים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |