 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלבום חדש לאלון עדר ולהקה מלפני שבועיים-שלושה, משתלבים בנוף. לטעמי - לא מלהיב. מוזיקלי, נעים, זורם - אבל רוב הצלילים צפויים איכשהו. אני מחפש ומחפש ניצוצות של גאונות מוזיקלית, ולא מוצא. שלושה שירים בכל זאת ראויים לציון: 1. זהו זה - השיר החותם, גם אם לא מבריק מוזיקלית, מפתיע בצליל שלו. סולו הפנדר רודס המאולתר שמסיים את השיר והאלבום כולו נפלא (כן, אני צריך לשמוע יותר ג'אז. כשאני אהיה גדול.) 2. מלאכת החיים, דואט עם רונה קינן (ששותפה גם ללחן). דווקא שיר ממש יפה, גם המוזיקה וגם המילים. המילים הן גלולת ארס קלאסית של חנוך לוין: לא היה בנו להט. בחרנו זה את זו מפני שמוכרחים. מפני שגשם יורד בעולם, והלילות קרים. מפני שאי אפשר לעבור את החיים האלה בלי חיבוק. אבל מעולם לא עזב אותנו ריח כבד של שוּק. (אני מניח שזה קטע מתוך המחזה "מלאכת החיים", שלאו דווקא מוסגר על-ידי לוין כשיר.) אבל מה עשו קינן ועדר? אבוי, הם ניטרלו את הארס. את שני המשפטים הראשונים ואת האחרון הם דחקו לשוליים המוזיקליים. ברוב השיר הם חוזרים שוב ושוב על "מפני שאי אפשר לעבור את החיים האלה בלי חיבוק", ועוד חוזרים על "חיבוק" בהבלטה. וכל זה בלחן ענוג ומלטף, ובשירה ענוגה ומלטפת של גבר ואישה - ויצא שיר מאוד יפה כשיר רומנטי. יכול להיות להיט בחתונות. איך זה קרה להם? עדר לרוב לא לוקה בחוסר רגישות למילים, ורונה קינן היא מקום ראשון בליגה הזו - אם היא תשיר את ספר הטלפונים אני אשתכנע שהיא מבינה אותו באופן עמוק ומצליחה לתווך לי רבדים של רגש שיש בו. אני חושד שאולי הכוונה שלהם היתה ליצור בלון רומנטי, לנפח, לנפח, לנפח - ואז במשפט האחרון, שעדר אומר אותו כמה רגעים אחרי שהמוזיקה נגמרת - לפוצץ את הבלון. זה לא עובד, כי כשהם גומרים לשיר את ה"חיבוק" האחרון המוזיקה נגמרת, ובאופן מספק - לא נשאר מתח לא פתור. ואז אמירת המשפט האחרון כבר חסרת אפקט. אבל אם מוחלים על ההחמצה של לווין, כאמור זה שיר רומנטי יפהפה. מעניין להשוות לגרסה של שלומי שבן עם קרולינה לאותן שורות + 2 קודמות. 3. <קישור https://aloneder.bandcamp.com/track/--79>, שברובו הוא לחן לא מדהים, אבל בין הבתים יש מעבר פסנתר כן מדהים, וזה הרגע האלון-עדרי היחיד שקפץ לי באלבום. בהתאם לתמה של המאמר למעלה, המעבר הזה נשמע ציטוט משנות השבעים. אבל אני לא מצליח לשים את האצבע, ציטוט של מי בדיוק. ואם לא ציטוט, מחווה למי? לרגעים קצרים חשבתי יוני רכטר, חשבתי שלמה גרוניך הצעיר, חשבתי אפילו "בדשא אצל אביגדור", אבל כולם לא בדיוק. תעזרו לי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא יבשה הדיו על התגובה הזו (נשפך לי דיו על המסך, אל תשאלו), והנה אלבום עוד יותר חדש שלהם! סמיכות הזמן מעוררת בי תקווה שהוא אנטיתזה כלשהי ל"משתלבים בנוף". תיכף (שבועיים-שלושה) אבדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אנטיתזה, עוד מבערך אותו דבר. משהו אחד להפסיד הוא עדר במיטבו. "אדמה חכמה" טוב מאוד, שלושת האחרונים לא רעים (האחרון לא חדש, כתוב שהוא הוקלט ב-2012), וארבעה שירים סתמיים, ועולצים מדי. שיר סתמי של אלון עדר מבאס אותי, ואם הוא עולץ מדי אז זה מעצבן יותר, אני מרגיש קצת כמו האבא מהבדיחה שהבן שלו נכשל בהכל ורק קיבל ציון טוב בזמרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא פנדר רודס! נשמע לי כמו פסנתר אקוסטי (או דגימה שלו) עם אפקטים - בעיקר ריוורב וקורוס. אכן סולו יפה, ובגלל הג'זיות-בלוזיות שלו, אופתע אם זה אלון עדר עצמו מנגן. אנסה להשיג מידע מוסמך ממקורותיי בסצינה. 3. התפקשש לך הקישור, אבל התכוונת ל"ההפך מנולד", נכון? גם לי מעבר הפסנתר נשמע מאוד שנות השבעימי (דווקא פה, למיטב שמיעתי, יש פנדר רודס שמכפיל בעדינות את הפסנתר), אבל אני לא חושב שזה ציטוט מדויק (או קרוב למדויק) של משהו ספציפי. האסוציאציות שלי היו "הלילה בחלום" של יוני רכטר, "שיר אהבה סטנדרטי" של אריק איינשטיין (לחן עילאי ונגינה עילאית של רכטר), והמנגינה של "בלוז לחופש הגדול". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מקור מוסמך ב"להקה" מדווח שזה אכן פסנתר עם אפקט, אבל שהמנגן הוא דווקא כן אלון עדר עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אופס, זה באמת בכלל לא נשמע פ"ר, נשביתי בקונספציה. אלון עדר ולהקה הופיעו בפסטיבל הג'ז תל-אביב 20171, כך שכנראה הג'ז לא זר לו. 1 בזמנו ראיתי את הפרסום, ודגדג לי להתאמץ וללכת להופעה, ואז אמרתי לעצמי, אל תהיה חמור: להופעות של ג'זיסטים "אמיתיים" אתה לא הולך, אז ללכת לחלטורה רק בגלל שאתה מעריך/ץ את האמן על דברים שהם לא ג'אז? אז לא התאמצתי ולא הלכתי, לא לאלון עדר בתל-אביב וגם לא לג'זיסטים אמיתיים בתל-אביב, וגם לא בחיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך להערת הרגל: אם אי פעם תתאמץ ותלך להופעת ג'ז בחיפה, עשה לעצמך טובה ואל תבחר בהופעה מסדרת "ג'ז חם" (או איך שקוראים לזה) בבית אבא חושי. המוזיקאים הרבה פעמים מצוינים, אבל המקום מזעזע - אולם עם אווירה הסתדרותית-מפא"יניקית עבשה, בדיוק כפי שהיית מצפה ממקום עם השם "בית אבא חושי", ובדיוק ההיפך ממועדון ג'ז. (הייתי מוכן להישבע שכבר כתבתי את התגובה הזו, אבל עם עובדות לא מתווכחים.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |