בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/11/18 7:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מזמן היה פרק בפודקאסט עושים פוליטיקה של דפנה ליאל על לידתו של חוק כבוד האדם וחירותו. המרואיין העיקרי בפרק היה אוריאל לין. כמוכן רואינו שם גם דן מרידור, מיקי איתן ויצחק לוי. כמה נקודות משם: * לעניין הרוב הרגיל: הרוב עבר אז בהסכמה של הקואליציה והאופוזיציה. הסיבה לנוכחות הדלה היא שבדיוק באותו הזמן הייתה הצבעה על חוק שהיה שנוי במחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה (שינויים לחוק יסוד הממשלה, ובהם גם הבחירה הישירה). היו קיזוזים בין הקואליציה לאופוזיציה שם. * בכנסת שלאחר מכן החוק לא רק שלא בוטל אלא אף חוזק. * לין עצמו בעד חקיקת חוק יסוד החקיקה שבמסגרתו תהיה גם אפשרות של הכנסת להתגבר על פסילת חוקים של בית המשפט, ברוב של 65 חברי כנסת (החוק של איילת שקד הציע רוב של 61 חברי כנסת. זה רוב צר מדי. הצעות חלופיות דרשו רוב גדול יותר, שבטא קונצנזוס רחב בכנסת). * מיקי איתן טען שחברי הכנסת לא הבינו את משמעות החוק. לין והשאר לא הסכימו. וכן, ממשלת ימין–חרדים העבירה את החוק הזה. היום השמאל באופוזיציה ולכן הוא הפך להיות אביר זכויות האזרח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש חוזק? באיזה רוב אפשר לשנות את חוק כבוד האדם וחירותו? חיזוק אמיתי היה צריך להיות בדרישה לקבלתו ברוב מיוחס וכך גם בשינויו. בצורה כזאת חברי הכנסת ה״נרדמים״ בחיים לא היו מאשרים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת התייחסה אליו במפורש. הצביעה על שינוי בנוסחו. השינוי הוסיף את עקרונות מגילת העצמאות במפורש אליו. באופן כללי שני החוקים האמורים נחקקו ממש בסוף ימיה של הכנסת. תהליך חקיקתם המשיך גם בכנסת שאחריה עם ממשלת רבין: התקבלו שם תיקונים בעיקר לחוק יסוד חופש העיסוק (כזכור: דן מרידור רצה במקור להביא חוק יסוד אחד של זכויות האזרח. אוריאל לין פיצל אותו לארבעה חלקים ורק שניים מהם עברו. חוק יסוד חופש העיסוק הוא השני) אך גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נוסח החוק הנוכחי, עם קישורים לחוק ברשומות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי באיזה רוב אפשר לשנות את החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו הקשבתי לפרק הזה. מאוד מאוד מומלץ. חוזר על הקישור אומר ח"כ לשעבר לין: - אף חוקה אינה שלמה אם אין בה פרק של זכויות היסוד של היחיד, ושהוא גם יותר חזק מזכויות החקיקה של המחוקק. ברור לכל שאם כל רוב בכנסת יכול לשנות את זכויות היסוד- אין לך זכויות יסוד. להצהרה על זכויות היסוד אין תוקף ממשי אם אין לה את הגיבוי המשפטי. אתה צריך לתת לבית המשפט את הכח להגן על זכויות היסוד גם בפני המחוקק. אם אתה לא נותן את הכח של הביקורת השיפוטית על החקיקה, לא יצרת זכויות יסוד. - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עבר בכנסת תחת חסותה ובזמן שלטונה של ממשלת ימין-חרדים. היסטורית מפלגת החירות, ובמיוחד מייסדה ומנהיגה מנחם בגין עצמו, דגלה תמיד בחקיקת חוקה, ואילו השמאל, ובמיוחד בן גוריון, התנגד. החרדים היסטורית תמיד התנגדו. (החוק עבר בתמיכת ח"כ דתי אחד- יצחק לוי מהמפד"ל, שהיה שותף בוועדת חוקה חוק ומשפט לניסוחו) כל מנהיגות הליכוד של אותו זמן הצביעה בעד החוק. החרדים- בהנהגת רביץ ודרעי, שהשתתפו גם בדיוני הוועדה - אמנם הצביעו נגד, אבל לא מנעו אותו, למרות ההסכם הקואליציוני שאפשר להם זאת. - החוק נעשה על פי תפיסת היסוד הכי בסיסית של תנועת החירות. בגין אמר ב 1952 שאם אנחנו רוצים לדאוג לזכויות היסוד של היחיד, אסור לנו לסמוך רק על הכנסת, אתה חייב גם את ההגנה של בית המשפט. - הכנסת אינה הריבון. בדמוקרטיה הריבון הוא העם, שבחר אותם, אבל לא העניק להם את הכח לבטל את זכויות היסוד שלו. הכח של המחוקק הוא מוגבל, זה דבר שמקובל כרגע בכל מקום בעולם, שהמחוקק אינו יכול לפגוע בזכויות היסוד של מי ששלח אותו. - לטענה שחברי הכנסת לא התכוונו לתת לבית המשפט את הסמכות לבטל חוקים עונה לין: לא היה דיון (בוועדה שהכינה את החוק) שהשאלה המרכזית שעלתה בו לא היתה "איך (זה ש)אנחנו נותנים לבית המשפט כח לבטל חוקים?" זה היה הציר המרכזי של כל הדיונים. מיכאל איתן היה היחיד בליכוד שהביע מחאה אקטיבית נגד החוק. - לטענה זו וכן לטענה שהחוק עבר ללא דיון ציבורי וכותרות בעיתונים עונה לין: החוק עבר במרץ 1992 אחרי חודשים רבים של דיונים בוועדה. במאי 1994, יותר משנתיים אחר כך, החוק אושרר וחוזק כאשר בסעיף 1 לחוק יובאו לתוכו גם עקרונות מגילת העצמאות, שבה מדובר על שוויון זכויות מדיני וחברתי לכולם. אי אפשר לומר שבמשך שנתיים ויותר חברי הכנסת לא הבינו על מה הם מצביעים. גם ח"כ לוי מהמפד"ל אומר- אף אחד בכנסת לא יכול להגיד שלא ידע על החקיקה הזאת. זאת לא חקיקה שנעשתה במחתרת. היו ישיבות ממש ארוכות, והרבה חברי כנסת שבאו להשתתף בישיבות כי היה להם ענין בדבר זה או דבר אחר. - (אנחנו) נתנו בחוק אפשרות לפגוע בזכויות היסוד. גם זכויות היסוד אינן מוחלטות. יכול להיות אינטרס לאומי כבד משקל שמצדיק פגיעה בזכויות היסוד של היחיד, ואי אפשר לקבוע את הרשימה (המותרת) בחוק, זה בלתי אפשרי. אתה מוכרח לסמוך על בית המשפט. - לענין פסקת התגברות: ח"כ לשעבר יצחק לוי מהמפד"ל, מצטער רק על דבר אחד- שעל פי לשון החוק כל בית משפט יכול לפסול חוק, ושהתהליך לפסילת חוק הוא מוחלט. הוא היה רוצה שיהיה כתוב בחוק שרק בג"ץ בהרכב מסוים יכול לפסול חוק, ושיהיה תהליך כמו במדינות אחרות של החזרת החוק לכנסת לתיקונים. ח"כ לין מסכים: - "אם היום הייתי צריך לתקן את החוק הזה- אני כן תומך בפסקת התגברות." פסקה שתגדיר באיזה רוב (רק) בית המשפט העליון יכול לבטל חוק של הכנסת. לדוגמה- שבעה שופטים של בית המשפט העליון יכולים לבטל חוק של הכנסת. הכנסת תוכל אחר כך, ברוב של 65, להחליט שההחלטה הזו אינה נכונה, ולחוקק מחדש מה שהיא רוצה. הסיבה לכך היא שזכויות האדם אינן מוחלטות והוא לא רוצה שההחלטה אם קם אינטרס לאומי כבד משקל לפגוע בהן תהיה נתונה בלעדית לבית המשפט העליון. מן הראוי שבנושא כזה תהיה התמודדות (בין הרשויות). המילה האחרונה צריכה להיות בידי המחוקק, אבל בתנאים מוגדרים. - החוק לא היה עובר היום, אומר לין, אבל אף אחד היום ( הראיון מ 2018) לא מתנגד לתפיסת היסוד של החוק. גם שרת המשפטים איילת שקד (אומר לין) לא אומרת שלבית המשפט העליון לא תהיה סמכות לבטל חוקים של הכנסת שפוגעים בזכויות יסוד (אלא שצריך להטיל עליו מגבלות). - לעניין הטענה נגד שריון חוק ברוב רגיל (שריון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נפל בהסתייגות) אומר לין - זו טענה מאוד הגיונית ומאוד חזקה, אי אפשר להתכחש לכך. אבל ברגע שהתקבל רוב לחקיקה הוא גם יכול לקבוע את התנאים לשינוי החוק, זה מקובל אצלנו. לכן אני תומך בחוק יסוד: החקיקה, שיקבע עקרון יחיד לכל חוקי היסוד: שחוק יסוד אפשר לחוקק, לשנות או לבטל רק ברוב מיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חוק יסוד נולד? סיפור לידתו המדהים של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (תוכן טוב, ניתן לו קצת קידום) - יש שם גם תמלול של הפרק (כמו בשאר הפרקים של עושים פוליטיקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר צודק בטיעון המרכזי שלו (וגם אהבתי את הציטוט מהמדריך), אבל מוטה, ומטעה בעובדות. מבין חברי הכנסת בליכוד רק אחד התנגד לחוק בפועל- ח"כ איתן. הוא היחיד מהליכוד שהצביע נגד. שאר המתנגדים לחוק היו המפלגות הדתיות ומפלגות הימין התחיה ומולדת. ח"כ רמון היה חבר הוועדה שהכינה את החוק. הוא האחרון שיכול להלין שלא הבין. ח"כ דרעי השתתף בכמה מדיוני הוועדה. נראה לך שמישהו יכול לתחמן אותו? חברי הכנסת מהעבודה היו אכן עסוקים בפריימריז ולא באו להצביע, כי ידעו שהחוק יעבור בלעדיהם. וח"כ יצחק לוי מהמפד"ל, מהו? תינוק שנשבה? גייס חמישי? המאמר מעדיף להכפישו באופן עמום ולא לברר. אגב, בהצבעה על ההסתייגות של שריון החוק, שהתקבלה לבסוף, בהצבעה לא היה רוב להסתייגות והיא היתה אמורה להדחות. ח"כ צ'רלי ביטון מהליכוד ראה שקול אחד יכול לגרום להסתייגות להתקבל, והפך את הצבעתו. ההסתייגות התקבלה על חודו של קול. מחטף! וכעבור שנתיים, במאי 1994, הכנסת אישררה וחיזקה את החוק הזה, והוסיפה לו את הסעיף החשוב מאין כמותו כסעיף ראשון: זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל. טוב, אז היתה ממשלה שמאלנית, אז זה לא נחשב. מאז עברו 26 שנה, והכנסת לא טרחה לתקן את החוק, למרות שהוא אינו משוריין. לא ידעו? לא הבינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתווכח ולומר המון דברים על אופן חקיקית החוק, על משמעותו, על תפקידו כעוגן לפסיקת בג''צ, המסמיכה אותו לבטל חוקים של הכנסת, ועוד ועוד. מבחינתי, כאיש המחנה הלאומי, כל מה שקשור לחוק הזה הינו עדות והמחשה טובות לרפיסותו המזעזעת של המחנה הלאומי ושל מנהיגיו, לאימפוטנטיות שלהם ולחוסר אחריותם המשוועת. הוא מהווה לדעתי גם עדות טובה לדרכי התנהלותם הפסולה וחסרת האחריות של הפוליטיקאים שלנו, מימין ומשמאל. לדעתי, אנחנו זקוקים לרחמי שמיים ולנס, כדי שתהליך החורבן של הבית השלישי שאני רואה ייעצר. אני מודע לכך, שכמעט כל השומעים אותי - מימין ומשמאל - מתריע מפני חורבן הבית השלישי נדים לי בראשם, אלא שהדברים ברורים לי מאד ושוב ושוב אני מקבל אישור מהמציאות לתהליך החורבן המתקדם. הלואי ואני תופס את המציאות באופן שגוי וחששי מפני החורבן הינו לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה האסון בכך שבג"ץ יכול לבטל חוקים שעומדים בניגוד לחוק יסוד? מה התסריט הפרוע ביותר שלך? ותסביר רק לי, בלי שאף אחד ישמע, מה הבעיה הכל כך קריטית של השמאלניות, כדי שאני אדע אם אני שמאלני בעיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היותר גדולה שלי היא עם סמכות בג"צ (שהוא נטל לעצמו) לבטל חוקי יסוד. זה, ביחד עם סמכותו (שגם אותה נטל לעצמו) לבטל חוקים רגילים בצירוף סמכותו לפסול החלטות מנהליות - מציב אותו באופן סופי כשליט האמיתי, ללא שום מגבלה. זה מסוכן מאד ללא קשר להשקפות הפוליטיות של שופטי בג"צ, אך זה חמור ומסוכן שבעתיים כשהם בעלי השקפות שמאלניות ר"ל. אוכל לומר באופן כללי, שהבעיה הקריטית שלי בהשקפת השמאל הינה, שיש לה תפקיד מכריע בתהליך חורבן של הבית השלישי (שאני רואה בבירור). באשר להשתייכותך הפוליטית - אני מתרשם מכתיבתך שאתה שמאלני מתון (כזה שמקשיב לזולת ולכן אפשר לדבר איתו). להערכתי, אינך אוהב למקם את עצמך במרחב שמאל-ימין, אבל אם ילחצו עליך, כנראה שאתה רואה את עצמך איש מרכז פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סוציאליסט, לכן המרכז לא מתאים לי כי שם יש יותר מדי קפיטליסטים. פעם סוציאליסטים היו השמאל, עכשיו זה לא קשור. הרי אף אחד לא קורא לש"ס שמאלנים. מה יהפוך אותי לשמאלני? מהי אותה השקפה שתחריב את הבית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין איך הגעתי לשגיאה הזאת. אולי איזה קצר בסינפסות בין צ'רלי ביטון לדוד ביטן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |