 |
אז סבאבה, אנחנו אשמים שהפוליטיקאים שלנו הם חרא, ולכן אנחנו צריכים לאכול את זה ולהגיד טעים? אני אומר לא טעים לי החרא הזה.
אני מתרפק על הפוליטיקאים של שנות השמונים והתשעים, אבל חיים רמון לא נכלל ברשימה שלי. הוא לא שונה בעיני מיאיר לפיד.
זבולון המר שווה אלף נפתלי בנט, ושולמית אלוני שווה אלף זהבה גלאון. דן מרידור, אמנון רובינשטיין ומיקי איתן שיחקו בכלל בליגה שכבר לא משחקים בה יותר. נכון, היו גם פלאטו שרון, אברהם שפירא, גונן שגב ושאר ירקות, אבל אז הם היו השוליים ונראה כאילו היום הם הרוב.
אז מה? להוריד את הראש ולהגיד "זה מה יש"? לא מסוגל, המפקד.
אני לא צריך להסכים עם הדעות שלהם. אני צריך רק לסמוך עליהם שידאגו לי. אני תולה תקוות בניר ברקת, למרות שאני לא מסכים עם הדעות שלו כלל.
בגלל דלות החומר הזו המדינה לא דואגת לאזרחיה. מאות אנשים נהרגו בכבישים בגלל ששר התחבורה חנק את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים1. אבל אם זה לא מפגע פלסטיני למי אכפת?
48 פועלי בנין נהרגו בשנת 2016. היה קצת רעש. 35 נהרגו בשנת 2017. ומה השתנה? 36 פועלי בנין נהרגו מתחילת השנה. איפה הפוליטיקאי שיקח אחריות? אני לא אומר שיבצע ספוקו, אני אומר שידאג לביטחונם של התושבים.
_______________
1 מספר הניידות של משטרת התנועה צנח בעקביות מ 309 בשנת 2009 ל 112 בשנת 2016. מספר ההרוגים בתאונות דרכים בכבישים בינעירוניים הלך ועלה משנת 2013, וזינק מ 188 ב 2014 ל 221 ב 2015 ול 250 בשנת 2016. זאת בניגוד למגמה של הרוגים בכבישים עירוניים, שנותרה יציבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש