 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> איך הגענו למצב משרד האוצר ומשרד התחבורה שותפים לאחריות, ומגלגלים אותה מאחד לשני האוצר טוען ש"מצוקת הציוד הנייד עליה מצביעה הרכבת, מקורה בראש ובראשונה בתחזוקה לקויה של הציוד באמצעות החברה. הרכבת מתקשה לעמוד ברמת הזמינות אליה התחייבה בהסכם מול הממשלה."1 ואילו הרכבת טוענת ש"אם לפני שנתיים היו מאשרים לרכבת להזמין 80 ולא 33, כפי שאושר, לא הייתה לנו בעיה היום כי הקרונות כבר היו מגיעים לארץ"1 עיקרי הדברים כפי שליקטתי מן העיתונות2: במרץ 2016 הוציאה הרכבת מכרז לקרונות חשמליים עבור הקו לירושלים. כבר אז זה היה מאוחר מדי, כי הקו לירושלים תוכנן להפתח ב 2018 ואילו "על פי תכניות הרכבת, הרכבות החשמליות הראשונות מתוכננות להגיע ארצה בשנת 2019, כאשר עד אז יתבססו הקווים החדשים על קטרים חשמליים שנרכשו בנוסף ועל קרונות רגילים המותאמים לנסיעה על מסילה חשמלית."3 כלומר מראש הרכבת לקחת קרונות הזוכה במכרז הוכרזה רק בספטמבר 2017, שנה שלמה אחרי נעילת המכרז להצעות. אז כבר היה ברור שהקרונות החשמליים יגיעו רק בסוף 2020, והרכבת תהיה במצוקה של קרונות עד שיגיעו. על כן ביקשה הרכבת מהאוצר להשתמש שוב בהסכם הישן עם בומברדיה מ 2010, שהבטיחה לאוצר כבר בשנת 2016 לא להשתמש בו יותר, כדי לסתום את החור. שכן אי אפשר לרכוש קרונות ללא מכרז והסכם, שלוקחים שנתיים. מספטמבר 2017 עד מרץ 18 התמזמזו האוצר והרכבת על אישור רכישת הקרונות האלו לפי ההסכם הישן (והיקר, לדעת האוצר). 48 קרונות הוזמנו במרץ 18 וצפויים להגיע במרץ 19. בינתיים שר התחבורה התעקש לפתוח את הקו לירושלים מוקדם ככל האפשר משיקולי אגו, בזמן שהרכבת במצוקת קרונות גם כך, כשהוא יודע שהוא גונב קרונות מהקווים הכי עמוסים. _______________ 1 גלובס, אוגוסט 2018 2 אני מדלג על כל הסירחונות שעלו ממכרזי הרכבת לאורך השנים. 3 דה מרקר, מרץ 2016 |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |