 |
מה שאתה אומר די נכון אבל הדוגמה שהבאת לא נכונה. את האגדה שהתקשורת עוינת הפיץ נתניהו במטרה להציג את עצמו כקרבן ובכך לעורר הזדהות של קבוצות מסוימות באכלוסיה שמרגישות מקופחות. האמת היא שהתקשורת לא ממש רדפה אותו ואפילו עשתה לו שירות לא קטן.
א. התקשורת הטביעה את הביקורת על נתניהו בשטויות. במקום לבקר את הפעילות היא דיווחה על זה ששרה זרקה נעליים על המטפלת, ביבי הבטיח ליוסי אולמרט לתומך בו במרוץ לרשות עירית רעננה ולא קיים ושטויות מהסוג הזה ובצורה כזו מנעה התייחסות מהביקורת העניינית. בינתיים, המשק הואט, ההשקעה בתשתיות קטנה, הקיטוב החברתי התגבר, מצב החינוך התדרדר ואף אחד לא שם לב. המצב כיום שהפרשנים בתקשורת מתחרים מי מהם יותר מאוכזב מברק מזיק לברק הרבה יותר משהזיק הטיפול בקפריזות של שרה נתניהו לביבי. למעשה זהו מצב נוח למנהיג שמצד אחד הוא מוצג כקרבן נירדף בגלל שטויות, מצד שני אין התייחסות ביקורתית למדיניות שלו.
ב. אנשי ליכוד עמדו בתור כדי להיכנס לאמצעי התקשורת ולספר איך ביבי שיקר פה ואיך הוא רימה שם. מדובר באנשי ליכוד כמו שאול עמור, דן מרידור, בני בגין, דוד לוי, יצחק שמיר, אריק שרון, לימור ליבנת, יוסי אולמרט רוני מילוא ואני בטוח ששכחתי עוד כמה. בישראל אחת המצב שונה אין התנדבות נלהבת לפגוע בראש המפלגה לפני שתוקפים את התקשורת צריך לעשות גם בדק בית. אני בטוח שאם חיים רמון או יוסי ביילין היו רוצים לספר שלברק אין מדיניות והוא פועל בכלל בלי מחשבה הם היו מקבלים במה לא פחות רחבה מזו שקיבלו מתנגדי נתניהו מהליכוד בזמנם (ואולי גם פחות צפופה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש