 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה לגבי תפיסה ואגירה של מי שטפונות? אני זוכר ביקור בילדותי במאגר שקמה (בקיץ, הוא היה יבש) שאמור היה לתפוס מי שטפונות (ולהחדיר אותם למי תהום?). אחד המכתבים למערכת הארץ היום מדבר על נושא דומה. האם ה"נגר העילי" יכול להיות הפתרון ל(רוב) צרותינו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון חלקי בלבד. כבר היום יש מאגרים רבים בנחלי הארץ (בעיקר בגולן, אך יש גם מאגרים באזורים אחרים ולדוגמה - ליד ביתך ישנו מאגר איילון שכעת יבש אך בשנת 92 המים הגיעו ממש עד הכביש המהיר לירושלים. הכנרת עצמה, עם הקמת סכר דגניה מתפקדת למעשה כמאגר אחד גדול. ישנן בעיות שונות לגבי אגירת נגר עילי. 1. יש נחלים רבים בדרום שהזרימה השטפונית בהם היא רק אחת לכמה שנים - כמעט כל הנחלים מדרום למכתש רמון הם כאלו, וכן נחלים עם אגן היקוות קטן שלא כדאי לסכור אותם. 2. לאגירה השפעות שליליות ביותר על ממשק המים, החי והצומח במורד הנחלים. 3. יש אזורים שבהם התברר שהקמת המאגרים מביאה דווקא להמלחה. לפני שלוש שנים, לאחר 40 שנות קיום, חוסל מאגר כפר-ברוך - שהיה המאגר הגדול בארץ על נחל קישון העילי בחלקו הלא מזוהם. הסיבה לחיסול היתה שהתברר שהקמת המאגר גרמה לתהליך המלחה של כל הקרקעות באזור. עוד אזור בו שינוי הניקוז הטבעי גרם המלחה הוא ליד מעגן-מיכאל בחוף הכרמל. האגירה לא נותנת מענה סביר ארועים חריגים של זרימה שטפונית באזורים בהם התופעה נדירה4. לפני שנה היה שבר ענן באזור עתלית, וירדו 150 מ"מ גשם במכה אחת, נחל מערות ונחל מהר"ל התמלאו במים, מושב צרופה הוצף כי מעביר המים בכביש 4 לא עמד בעומס, ובסופו של דבר כל המים הרבים זרמו לים שכן כמעט בלתי אפשרי לצפות לארועים כאלו בנחלים שאגן היקוותם קצר ואינם באזור מדברי. לסיכום הדברים, כושר האגירה הוא מוגבל, והשיטה הזו יכולה לתפקד רק כשיטה משלימה, ולא כפתרון האולטימטיבי לבעיות המים. גם לנחלי הארץ ולחי והצומח שבהם זכויות מים - ואל לנו להתחיל לסכור כל נחל אלא רק במידה סבירה, תוך כדי הותרת מספר נחלים "לא מנוצלים" משיקולי שמירת טבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אגב, זו הזדמנות גם להסביר ששנה גשומה לא משפרת בהכרח את מאזן המים במאגרי מים תת-קרקעיים כיוון שהמים שם הם בני אלפי שנים (חילחול דרך קרסטים וכו') אם איני טועה? פרט, הרחב והדגם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. מצב מי התהום תלוי מאד בסוג הקרקע ובתנאים האקלימיים. בקרקעות חוליות, חלחול המים לקרקע מהיר ביותר (שאלת את עצמך פעם לאן הולכים כל המים שיורדים בחולות אשדוד? הם יורדים למטה), ושינוי מפלס מי התהום הוא מהיר יחסית גם בלי מעורבות אדם (קרי - שאיבה). בקרקעות גיר יש תופעות קרסטיות, של חלחול המים למעמקים, וזה מה שקורה לכל השלג בחרמון - מדי אביב, יש שפיעה מוגברת של מים במעיינות לרגלי החרמון. ברם, יש עוד סוגי קרקעות ואקוויפרים. מתחת לחולות חלוצה ועגור שאותם רוצה ברק לתת מתנה לפלסטינים, יש מאגר עצום של מי תהום מליחים (ז"א, לא ראויים לשתייה, אך מליחותם נמוכה יחסית לים והתפלתם זולה יותר). באזור זה, כמויות הגשם הינן זניחות, ומאגר זה למעשה אינו מתחדש, כך שראוי להתייחס אליו כמאגר לשעת חירום בלבד שניתן להשתמש בכל טיפת מים בו רק פעם אחת (אין מילוי חוזר). בבקעת שיזפון שבנגב הדרומי, התגלה בשנים האחרונות מאגר ענק של מי תהום מליחים. ההבדל הוא בקרקע שהיא סלעית - גירית יותר, כך שחלחול מים לקרקע הוא עוד יותר איטי. אזור זה נהפך לצחיח ככל הנראה לפני 6000 שנים (כל בקעת עובדה והסביבה זרועות ביישובים פרהיסטוריים רבים), ובאופן כללי, בדרום הארץ המאגרים כמעט ולא מתמלאים מחדש, ומכילים מים מתקופות עתיקות מלפני אלפי שנים. הבעיה העיקרית היא שאנו שואבים מהמאגרים יותר מכמות המים שנוספת אליהם מדי שנה. בחורף תשנ"ב - 92/91 - מפלס האקוויפרים (החוף וההר) עלה בהרבה (איכות המים דווקא הורעה בגלל שטיפת מזהמים רבה למי התהום). המפלס ירד מאז שוב בעיקר בשל שאיבת היתר שנמשכת עד היום הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |