|
גם אני תהיתי. הנחתי שלא. אבל למה בעצם זה מעניין אם זה במנדט שלו? אני מניח שהוא רואה את העניין כך: יש לו זווית ראייה שמצד אחד אינה שלמה ומצד שני היא ייחודית - שיחות עם חיילים ממגוון דרגים, בעיקר נמוכים, שיחות שעוקפות את הדרגים הגבוהים. לכן הוא יכול לראות בעיות שהדרגים הגבוהים מסתירים, בכוונה או מחוסר מודעות או מתמריצים מערכתיים שגויים. ואם הבעיות שהוא רואה מצטברות אצלו לתמונה של בעייה מערכתית, וכזו שעלולה להביא לטרגדיה, חובתו לצעוק ולא להרפות - לא חובה מקצועית אלא חובה אנושית או אזרחית.
כמובן, אפשר להבין גם כמה זה מתסכל את אייזנקוט ושות', אם מבחינתם הוא באמת מגזים לחלוטין וטועה לחלוטין, בגלל שזווית הראייה שלו לא שלמה. מערכתית הם כנראה יכולים להתגבר עליו, בפרט אם הם צודקים אובייקטיבית; אז הוא רק סוג של מטרד בלו"ז. אבל אם תהיה בשנים הקרובות מערכה יבשתית משמעותית, ואפילו עם זרוע היבשה תתפקד היטב בסך הכל, כל פשלה שתהייה, ואין ספק שתהיינה פשלות, מייד תעורר ציבורית את שד בריק; בריק יצא גיבור ואייזנקוט יצא זחוח. ואפילו אם זרוע היבשה תתפקד מושלם, ואייזנקוט יצא מלך ישראל, לא יבואו חשבון משמעותי עם בריק.
אז למרות שיהיה מי שיגיד שבריק לקח על עצמו כאן תפקיד כפוי טובה, נדמה לי שבעידן התקשורתי היום, וכשיום כיפור הוא עדיין טראומה, התפקיד שבריק לקח על עצמו הוא נוח למשפט ההיסטוריה1 התקשורתית-ציבורית, והתפקיד שאיינזקוט נקלע אליו הוא כפוי טובה.
1השמט ו"ו לפי הטעם.
|
|