בתשובה לאפופידס, 11/09/18 9:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני קורא את תגובותיך האינפורמטיביות והמנוסחות היטב לאורך שנים. אני יודע שיש בהם קו אחיד של ביקורתיות והצבעה על נחיתות והעדר מוסרי ותרבותי בעולם הערבי בן זמננו. זה לא שאני חושב שאי אפשר להתווכח אפילו על העובדות בתגובתך האחרונה. העניין הוא שבניסוח כזה או אחר, מסכימים כולם (כולל המלומדים הערבים האנטי אוריינטליסטים) כי העולם הערבי נמצא בנקודת שפל תרבותית ואנושית. הנקודה שלי היא שתמיד חשבתי שעמדתך ועמדות קרובות אמנם נגועות בהתנשאות לא נעימה, אבל שאינה שוללת את הלגיטימיות של הצגתן. להבנתי, בנקודה כלשהי לפני התגובה הנכחית חצית גבול כלשהו של הגינות אנושית. לצערי, איני מצליח למצוא הסבר כלשהו לדברי מלבד אנלוגיה שהיא בעייתית כשלעצמה. אני מקווה בכל זאת להצליח להבהיר את כוונתי שאינה להתווכח עם העובדות אלא לערער על הלגיטימיות של הצגתם. הימין בישראל אוהב מאד לחרוש שוב ושוב בתלם האנטישמיות של אבו-מאזן. מבלי להתיימר לבקיאות בעבודתו ובכתביו ההיסטוריים של אבו-מאזן בנושא שואת היהודים באירופה, אני יכול לומר שגם מי חושב שיש ערך אנושי והיסטורי בחקירת מספר הנספים היהודים המדוייק (ואני לא חושב כך), יכול להבין שהיסטוריונים פלשתינים ובפרט פוליטיקאים וראשי אש''ף, צריכים להיות האחרונים שיעסקו בכך. גם מי שאינו מחפש מתחת לאדמה את האנטישמיות הפלשתינאית, יכול להבין שיש משהו פסול מאוד וחולני במשנתו של אבו-מאזן. ברור שבהיותנו, יהודי ישראל, הנפגעים הראשונים והראשיים של מעשי הנבלה של הערבים, אי אפשר למנוע מאיתנו להלין על מעשים אלו. אולם יש נקודה מסויימת שבה יוצאים מכלל היתר זה. הנקודה הזו היא המקום בו אנו מעמידים עצמנו כשופטים ופוסקים אובייקטיביים בעניין מעלותיהם ובפרט חסרונותיהם של הערבים כחלק מן המין האנושי. רבים יסכימו, שמילוי שאיפותיהם הלאומיות של הפלשתינאים, משמעונתם אסון בטחוני ואנושי של שכניהם היהודים. ברי שסברה כזו מצדיקה ואף מחייבת התנגדות לתביעותיהם הלאומיות של אוייבינו. ועדיין יש רווח מסויים בין זה ובין פסילת הלאומיות הפלשתינאית או הערבית על סמך הערכותינו המלומדות את מקומם בטבלת המעלות האנושיות של העמים. אני לא מתיימר להוכיח לך שאתה בהכרח טועה. אני גם משער שאינך רואה את המצב ככזה שבו ישראל תופסת מהר מאד את מקומה בין הגרועות שבאומות ולא בין הטובות שבהן. מן הסתם לא תראה את המחזה שאני רואה של שני מנוולים המטיחים זה בזה את נבלותם. ועדיין אני מצפה ממך כאדם הגון ותרבותי להבין שאנו, בפרט הישראלים, צריכים להיות האחרונים לפסוק הלכות בעניין מעלותיהם הטרומיות של העם הפלשתינאי או הערבי. כאשר אדם נמנע מפרסום בראש חוצות של מגרעותיו ומחדליו של אוייבו המוצהר, אין בכך עניין של גדלות נפש על-אנושית, אלא של הגיון פשוט והימנעות מבחישה וגרוי של פצעים ומורסות שאינה מועילה בכלום. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |